מהאגאי למפרץ הפיני 2022, חלק 4

והפעם אתר ניסוי נאצי ביער ביצות מבודד על חופי הים הבלטי.

והנה הסיפור :

אחרי כ - 500 ק״מ מסטלג לופט.|||

הגעתי למיתקן צבאי שהיה אתר ניסוי רקטות נאצי בצפון מזרח פולין ממקומם על הים הבלטי ,

במקור היה מתקן ניסויים של טילים ורקטות גרמניות במלחמת העולם השנייה.

1940עד 1945 ,ביער ביצות מבודד בצפון מערב פולין, ערכו מדענים נאצים ניסויים בליסטיים סודיים

ביותר לטילים לטווח קצר וארוך .

המתקן נמצא בשטח היער הלאומי סלובינסקי, במרחק של קילומטרים ספורים ב לבד מהים הבלטי .

בשנת 1967 הפך לפארק ציבורי לאומי. אך הגישה לאתר הטילים עדיין הייתה מוגבלת, והכוחות

הסובייטיים הכובשים החלו בניסויים ברקטות מטאורולוגיות .אלה נמשכו עד 1974 ,אז ננטש השטח

אבות טיפוס מהרקטות המוצגות הובילו בסופו של דבר לפיתוח שני טילים ששימשו במהלך מלחמת

העולם השנייה: דגמי R2, R1 ו R3-של טיל הקרקע-אוויר ,Rheintochter והטיל הבליסטי לטווח קצר.

Rheinbote V4הטכנולוגיה מהניסויים ומשטחי השיגור הותאמו לטיל ה ,V2-התכנון הבסיסי של הטיל

הבליסטי של גרמניה הנאצית . לאחר המלחמה, כאשר הגיעו לארה"ב מהנדסים גרמנים כמו ורנהר

פון בראון, הידע והעיצוב לימים שימשו את נאס"א בפיתוח רקטה שלקחה את האנשים הראשונים

לירח במשימת אפולו 11.

בנוסף לפגז רקטות V2 מוצגים ישנו מגוון רחב של רקטות וטילים וסוגים למינהם אשר שהוזנקו

לשמיים ממקום זה, גרמניות וסובייטיות כאחד.

היה לי הכבוד לבקר בביתו של החסיד האומות שהציל אלפי יהודים.

והנה סיפורו:

בבית ארט דקו צנוע בעיר השנייה בגודלה בליטא , הסיפור הלא יאמן ויוצא הדופן של צ'יון סוגיהרה,

האזרח היפני היחיד שנכלל בחסידי אומות העולם, ב-1939 הגיע צ'יון סוגיהארה, דיפלומט, לקובנה

כדי להיכנס לתפקיד בקונסוליה - הזמן שלו בליטא היה אמור להיות קצר אך דרמטי.

בספטמבר אותה שנה, גרמניה הנאצית וברית המועצות חילקו ביניהן את פולין , ומספר רב של

יהודים פולנים נמלטו לליטא, שהייתה בעצמה ביתם של אוכלוסייה יהודית כשהם מוקפים כמעט

לחלוטין על ידי הנאצים וברית המועצות, נראה היה שיש להם מעט אפשרויות.

באפריל 1940 הסכימה ברית המועצות לאפשר ליהודים לעבור בשטחה, המונים התאספו מחוץ

לקונסוליה היפנית בקובנה, בתקווה שיקבלו אשרת מעבר.

שוב ושוב נאסר על סוגיהארה על ידי הממונים עליו ביפן להנפיק אשרות מעבר למי שאין יעד סופי

וברור כולל אישורים, אך הוא החליט להתנגד לפקודות. הוא שיתף פעולה עם דיפלומט הולנדי, יאן

,Zwartendijkשכתב על הדרכונים שאין צורך בויזה למדינות היעד, והם נתנו לפליטים מסלול סביר

לברוח מליטא. אבל הוא נאלץ לעבוד במהירות: ביוני 1940 כבשו הסובייטים את ליטא באופן רשמי,

והורו לסגור את כל הקונסוליות בקובנה. לפני שנאלץ לעזוב את תפקידו בספטמבר, סוגיהרה כתב

לפחות 000.10 ויזות ביד - אולי אפילו בכמה גרסאות של הסיפור הוא מחלק ויזות מהחלון

כשהרכבת שלו יצאה מהתחנה

גרמניה הנאצית תפלוש לליטא ותכבוש אותה בשנה שלאחר מכן, ויותר מ-90 אחוז מיהודי ליטא

נרצחו בשואה. "ויזות החיים" של סוגיהרה וזוורנדייק סייעו לאלפים להימלט שאחרת היו נספים.

כיום מוזיאון, בניין הקונסול לשעבר מציג את חייו מלאי האירועים של סוגיהארה ואת התקופה

הנוראה הזו בהיסטוריה האירופית באמצעות תמונות וחפצים.

רוצה להאיר את עוד את פועלם של שתי נשים שנולדו כאן בעיר קובנה שבליטא.לפני זה כמה מילים

על עיר המיוחדת זו, בקובנה שבליטא סובב אני בסימטאות עתיקות עיר יפיפיה בעלת עבר יהודי

מפואר, בתחילת המאה ה-18 נוסד בעיר רובע יהודי. בשנת 1939 מנתה האוכלוסייה היהודית

בקובנה כארבעים אלף איש ביום 24 ביוני 1941 נכבשה העיר על ידי הנאצים. בתום המלחמה נותרו

בחיים רק כשמונה אחוזים מהאוכלוסייה היהודית - אלפיים איש בסך הכל. אני חוזר לפועלם של שתי

נשים מיוחדות האחת לאה גולדברג והשניה הציירת אסתר לוריא.

לאה גולדברג אמנם נולדה בקניגסברג, אך שנות ילדותה ונעוריה עברו עליה בעיר קובנה. היצירה

"משירי ארץ אהבתי" מתארת כנראה את זכרונותיה מקובנה ואת מזג האוויר המאפיין את העיר שבה

כמחצית מימי השנה יורד גשם ושעות השמש בה מעטות יחסית: "מכורה שלי, ארץ נוי אביונה /

למלכה אין בית, למלך אין כתר/ושבעה ימים אביב בשנה/וסגריר וגשמים כל היתר/אך שבעה ימים

הוורדים פורחים/ושבעה ימים הטללים זורחים/ושבעה ימים חלונות פתוחים". בשנת 1939 אסתר

נסעה לבקר את אחותה לקובנה ונתפסה על ידי הנאצים והובלה לגטו קובנה. בימיה הראשונים בגטו

קובנה המשיכה לצייר, במקום בו רוכזו משפחות שלא היה להן היכן לגור. אנשים זרים הסכימו לתת

לה לצייר מבעד לחלון ביתם. בהיותה בגטו, הסתובבה לוריא בבתי מלאכה שונים. בבית המלאכה

לקדרות שם בקשה מהקדרים היהודיים שיכינו לה כמה כדים גדולים בהם תוכל לגנוז את ציוריה.

לוריא כתבה מצדו של כל רישום כמה מילים מסבירות, תאריך בו נוצר ואף הוסיפה מכתב למי שימצא

כדים אלה. בסך הכול היו אלה כמאתיים רישומים ואקוורלים בגודל 3525 x ס"מ.

בשנת 2008 ערכתי בגלריה לאמנות שבבעלותי ״גלריה97תלאביב״ תערוכה לאמנים שציורו בשואה

וחלק מיצירותיה של אסתר לוריא הוצגו בגלריה.

בית הכנסת של קובנה בליטא. הוא ממוקם במרכז העתיק של, קובנה. בית הכנסת בסגנון הנאו-

בארוקי הוקם בשנת 1872 .בשנת 1902 ,לפני השואה בליטא, היה זה אחד מיותר מ־25 בתי כנסת

ובתי תפילה יהודיים בעיר.

כאשר מתפעלים מהיופי של אנדרטת סלספילס שבלטביה ומהיערות הגדולים שסובבים אותה והיום

היא פיסת טבע שלווה להפליא אם עבר אלים כל כך.

הוקם ב-1941 ,סלספילס שימש כ"כלא משטרתי מורחב", שכלל מאוחר יותר "מחנה תיקון עבודה."

למרות שסלספילס לא היה מחנה מוות - לא היו תאי גזים או משאיות גז - מתו שם בין 000,2 ל-

000,3 אסירים. התנאים לניצולים היו קודרים ומייגעים. ובבית הכלא היו לא רק עצורים מבוגרים -

לפי ההערכות עברו במחנה גם כ-000,2 ילדים.

היום, סלספילס הוא רקוויאם שליו ויפה. עטוף בין חומות של יערות, הקרחת כולה בודדה ושקטה,

ישנו מטרונום שמשמיע פעימות לב חלשות המושמעות ברחבי השטח.

המונומנטים הענקיים בסגנון סובייטי מעבירים את התחושה של החיים במחנה. האנדרטה "הבלתי

ניתנת לשבירה" לוכדת את רוח האסירים בעוד "האם" מזדקפת כדי להגן על ילדיה מול "הסולידריות"

של בעלי השלטון.

והיום על משטרים חשוכים ועוד ...

בניין הארט נובו המקסים הזה ניתן להתבלבל בקלות לצד יופיו הוא היה בעבר מטה ק.ג. ב הידוע

כבית הפינה, שבו יילקחו שבויים פוליטיים ונתונים לעינויים וחמור מכך.

העיר ריגה עברה לשליטה סובייטית ב -1940 ,והמנהיגים החדשים האכזריים הביאו איתם את

המשטרה החשאית האימתנית של הק.ג.ב. ממש מטה סודי באמצע העיר, הק.ג.ב התחיל לזמן

אנשים לגורלות לא ברורים ב מעמקי הבניין. "אלמנטים לא רצויים" כך קראו בשם המכובס הזה .רבים

מהאנשים שנתפסו על ידי הק.ג.ב הוצאו להורג באזור הרג במרתף הבית הפינתי. אחרים נדחסו

בתאים עם עשרות אסירים אחרים, ונאלצו להזיע ולהשתגע מצמא כשהמרתף נשמר בסביבות 85

מעלות .

כשהנאצים גירשו את הסוביי טים מריגה במהלך מלחמת העולם השנייה, הם פתחו את דלתות הבית

הסודי כדי לצבור אמון מהאוכלוסייה על ידי כך שהראו להם את הזוועות שהסובייטים יצרו. ממש עוד

קבוצה של צדיקים. לאחר המלחמה, הסובייטים חזרו מיד, והמשיכו את שיטות המשטרה החשאית

כפי שהיו בעבר .

בשנת 2012 חל ק מהחלל נפתח מחדש כמוזיאון והמבקרים יכולים כעת לראות ממקור ראשון, את

המטה החשאי של ה KGB-האכזרי. רוב המסמכים הרשמיים עדיין מוסתרים, אבל עצם היכולת לראות

את המיקום עצמו היא תזכורת רודפת לתקופה אפלה בהיסטוריה של העיר.

אחרי רכיבה של מאות ק״מ הגעתי לבונקר אטומי סובייטי בתוך יער עבות.

והנה סיפורו :

עמוק מתחת למרכז השיקום "ליגטנה" בלטביה, שמשמש כמרכז ספא, נמצא בונקר אטומי שנבנה

כדי להגן על האליטה הפוליטית הסובייטית במקרה של מתקפה גרעינית . תכנון הבונקר היה בסוף

שנות ה-60 ,אך המתקן הסובייטי הושלם רק ב -1982 .הבונקר, הקבור 30 רגל מתחת לבניין שמעל,

הוא מבנה חזק, אוטונומי, הוא היה מלא בציוד ואספקה כ- 250 אנשים יכלו לשהות עד שלושה

חודשים במקרה של מתקפה גרעינית, והיה מוגן מתחת לשכבות של עפר, מלט ולוח מתכת. התוכנית

הייתה שההנהגה הסובייטית בלטביה תיסוג אל הבונקר אם מישהו יטיל את הפצצה . מכיוון שהיה

מבנה הגנה צבאי, חזר הבונקר למשרד ההגנה הלטבי לאחר סיום המשטר הסובייטי. כאשר לטביה

הצטרפה לנאט"ו, בונקר זה לא עמד בסטנדרטים של נאט"ו והאתר הוצא משליטה צבאית. הודות

לנטישה זו על ידי הצבא, הבונקר הושאר במצבו המקורי, עם כל הציוד והעיטור הישן שהיו לו במקור .

נכנסתי כולי פליאה ממקום זה אנשים שעובדים במקום כולם כולל כולם מתנהגים כאילו עדיין ברית

המועצות עדיין שולטת במקום זה, והם עובדים במתקן גרעיני סודי אין לצלם מפות וחדרים מסויימים

כי זה סודי ביותר, המלווה היתה נחמדה מאוד סובייטית בכול מובן , היא עבדה עוד שהבונקר היה

פעיל בתקופת המלחמה הקרה. המזנון כאילו יצא מסרט של שנות החמישים מזל שהקפה והדברי

מתיקה אינם משנים אלה , בכול מקרה חוויה וטעימה משלטון שהיה. ששאלתי את אחד העובדים מה

פשר תפיסה סובייטית זו בכול רחבי הבונקר ? ענה לי בבטחון התפיסה הסובייטית לעולם לא תיעלם

מהעולם.