.jpeg)
קרני השמש אט אט פולחות את סבך העננים ומשטחי אור על נוף עד של הרים, שדות, בתים וכרמים. מבט חטוף לנווט , אני עוד כ 25 ק"מ בעיירה קסטוריה. בגלישה דרך פיתולים נעימים, לצלילי מוזיקת עולם, השטה ברחבי הקסדה ומחלחלת לאוזני כמי מעיין,
רצפת אבנים ישנה, קירות מקולפים, שולחנות קטנים בצבע ירוק ודלת מעץ ישנה. אני נמצא בטברנה של שלושים מטר וצלילי מוזיקת רמבטיקו בוקעים דרך סדקים של קיר, כאן לאנשים אין שעוני יוקרה, כאן לאנשים אין חולצות משי ומותגים, מיני בשמים משכרים, השתקפויות של אור על נעליים מצוחצחות של עור משובח. כאן אנשים רוקדים וחיוך מעלה אותם גבוה לשמים, עם זיפים וחולצות טריקו ואור חלש מבצבץ לתוך המולת הרוקדים. המוזיקה, כמו מים המחלחלים לתוך נקיקים וסלעי עד, זורמת ופוגעת בכול נימי החיים. עם חברים, שפגשתי בדרכי, אני רוקד והשתייה נוגעת כמין המניין בתרבותם כאן באי קרפו.
שלושה ימים לפני ...
ליווי של ווסילי מיואנינה לכיוון איגומנציה בטיסת בוקר צלול חד עם שמים בהירים, שתי אופנועים בשיוט בכבישים הרריים, אופק של ים ואנחנו במעבורת לכיוון קרפו. מבצר ופס בתים צבעונים קידמו את פניי, מאוד איטלקי, רחובות צרים קטנים, חנויות של מזכרות, אריגים ומיני שטיחים. אנחנו משוטטים בעיר העתיקה, צבעים מתונים משבצים את סמטאות העיר, בתי קפה וזקני העיר בישיבה נינוחה ודיברתם ברומו של עולם ....
בבית קפה פשוט, ברחוב צדדי ללא כל יופי או חזון, אני מסמן לווסילי נשב כאן. כאן ? אוקיי . קפה, קצת אינטרנט, עובד המקום שואל אותי "מאיפה אתה?" אני עונה "מישראל" ... "בעל המקום הוא יהודי שנולד כאן" אומר לי ומתקשר להודיע. כמה דקות לאחר מכן מופיע בחור, אליהו. לחיצת יד, חצי עברית אנגלית משובשת בשיחת הכרה. ווסילי מביט בי ואומר "לא יאמן דווקא כאן מכול בתי הקפה" ... ואני מחייך ועונה לא במבט לשמיים. אליהו יושב בשולחננו ואומר "אתה נשאר כאן ליום כיפור צריך מניין" ... לא בתוכנית וללא שום ההכנה. תשובה מהירה "בטח !!!"
יום כיפור בבית הכנסת בקורפו, אווירה מיוחדת, תפילות, לחיצות ידיים. אנשי הקהילה כאן מקדמים בברכה ואני מפליג בסיפורים משתוממים מהדרך הלא שגרתית בהגעתי ונסיעתי בעולם על אופנוע. מספרים לי את אשר קרה בקהילה זו במלחמה ועל בית הכנסת היושב על תילו כ – 500 שנה בקירוב. כבר ערב תפילות סליחות נשמעות בכל חוצות. אני מגיע למלונית קטנה, עייף. מחר בבוקר תפילות חדשות תקדמנה את יום הסליחות בבית הכנסת באי קורפו .
תפילת נעילה, תקיעת שופר, צליל הבוקע ממקום זה בו עמדו מאות שנים יהודים בדבקותם במסורת הדת. לקולם של פיוטים אני מהרהר על דרך חייהם של יהודים מזמנים אחרים, אליהו מדבר אליי חצי אנגלית, קצת עברית ונגיעה של יוונית וזה .... מצחיק. "אתה מוזמן אלינו לארוחת ערב" וכך בלילה של כמעט ירח מלא המביט בי מפתח החלון בו אני יושב, לקולם של ילדים וצחצוחי סכו"ם, מסיים אני עוד פרק בקהילה מתוך רצף מופלא של שרשרת חיים ומסורת לחיים שהיו ...
שבעה ימים לפני ...
פיתולים בדרכים הרריות וריח של קרה, ריח אורנים חזק ועצים בצבעי ירוק עז. אני בטיפוס למעבר הרים של 1800 מטרים, הטמפרטורה צונחת למשהו כמו 8 מעלות . בנסיעה של שעה לערך ושום רכב, או משהו על גלגלים אינו עובר וסוף סוף מימיני בית קפה קטן, בלקון פשוט וגג עשוי מעלי גפן גדולים. הקור לוקח לי הרבה אנרגיה ...ואני אוכל ללא מעצורים, אוכל טעים ממיטב הפשטות של המטבח היווני .
דמדומי ערב מקדמים את פני בשקיעה וצבע לא צפוי על גגות ההרים, עייפות של יום רכיבה מביאה אותי לכפר בשם מונודנדרי, 38 ק"מ מצפון ליואנינה. בבקתת עץ אני לוגם סוג של אוזו עם בעל הבית, מצחיק באופן מוזר. שם מאחורי הבקתה, חוות לגידול חזירונים.... כבר לילה, מחשבות עוברות בראשי על המסע המרתק ודברים שעברתי עד עכשיו, נקודות ציון במפה יוצרות יריעה גדולה, שמתחברת לה ועוטפת במין בד דמיוני את הקהילות, עברן ואופן הישרדותן .
לילה טוב ...
חומת העיר העתיקה, אגם עם כתמי שמש זהובה והרי הפינדוס האימתניים באופק. אני גולש לסמטאות העיר העתיקה ביואנינה, עיר המשלבת את חיי העיר ואת הרגוע השרוי כמעט בכול נקודה ביוון. בניינים טורקים מזמן אחר, מסגדים בפניות לסמטאות מופעים בצידי הדרך. צבעוניות חזקה לתוך עבר מפואר של מרכז תרבות חשוב שהיה בימים עברו.
בישיבה בתוך אינטרנט קפה, המזכיר את אמצע שנות התשעים של תל אביב , אני שקוע במחשב בכתיבת אימיילים וחזרה לקצת מהמציאות הישראלית, ניגש אלי בחור ושאל לפשר היותי כאן רכוב על אופנוע עם סטיקרים של מדינות בעולם ... הוא סיפר לי שגם לו יש אופנוע כזה ומסעות בעולם היא דרך חשיבתו ... וכך הכרתי את ואסילי מנהל בר קפה בבעלותו , אני רוכב לבית הקפה ושם חבורת אופנוענים מקבלת את פני בחום ואני ... מרגיש בבית .
בוקר ואני רוכב ברחובות לכיוון משרד הקהילה היהודית ברחוב יוסף אליהו. אני משוחח ארוכות עם מר שמואל כהן, הנושק לגיל מופלג של תשעים, העברית יוצאת מפיו בהתרגשות. פרטיזן גאה, ברח עם עוד כמה יהודים ליערות עם כניסת הגרמנים לעיר. אני שומע את דבריו וסיפוריו על ימים שפת הלחם איננ בנמצא, דמעה נופלת מעיניו ואני מקרב את מושכות רגשותיי קרוב לחזה ועוצר עצמי לא להמשך עוד למערבולת של עצב וכאב בסיפוריו, מרכין ראש אומר לי ספר את אשר קרה כי אני...לא עוד ימים שנים ורבים אהיה בין החיים ...
בית כנסת מדהים ביופיו שמור ומטופח, רוב בית הכנסת אותנטי כבימים עברו. כאן בעיר יואנינה מצלם ומתעד כמי שמצא מטמון שמור ללא הרס וחבלה , בניה ושיפוץ מחדש במעט מתרומות צאצאים לדורות הבאים ...
שהותי יום נוסף ביואנינה עם חברים הייתה ללא ספק הכרחית, אנשים חמים ומסבירי פנים. אני בסיבוב היכרות נוסף לצד רוכבים המראים לי את העיר בזווית קצת אחרת. שותים קפה במצודה בקסטרו, תצפית לעבר העיר באזור קברו של עלי פאשה, הרודן שנרצח ב 1822 בידי הטורקים, מסגד הניצחון, שהוקם ב 1611 , לציון סילוקם של הנוצרים בידי הכיבוש העותומני . השמש שוקעת וצבע כתום צובע את השמיים לקול צלילי צורות עננים ... ומחר, הבטחה של ואסילי לרכיבה משותפת לכיוון האי קורפו ...
לפני שלושה שבועות ....
אני ברכיבה ...מביט במראה וסלוניקי מאחורי מתרחקת. תחושת כאב נעימה לאור עובדות והכרות עמוקה עם עבר שתם ולא יהיה כבימים עברו ... אני לכיוון אדסה, עיירה עם מפלי מים נחלים, גשרונים וגנים קטנים מוצלים. אני בוחר במלונית קטנה עם בניה של עץ ואבן חדר קטן מתוך עיירה של ספר ..נחל קטן מקיף את המלונית ומחר לכיוון גבול אלבניה. עיירה אחרונה לפני הגבול,
עננים קלים מלווים אותי ואני לכיוון צמד אגמים מגאלי ומיקרי אלה אגמי פרספה. אני עובר דרך אגמים אלה, עופות רבים ומיני חיות לצד הדרך, צבעים אפורים חומים של אופק הררי, האגם לבש שחור, נקישות של טיפות נופלות על הקסדה ואני כבר מודע לפי הצליל הנקישה לרמת הגשם המתקרבת , גשם שוטף והמראה כזכוכית מלוטשת ברורה ונקייה, אני מטפס לכיוון ההרים, הטמפרטורה יורדת, נוף מדהים להפליא ואין מקום אחד למסתור מפני זעם הגשם אז ....ממשיכים .
קרני השמש אט אט פולחות את סבך העננים ומשטחי אור על נוף עד של הרים, שדות, בתים וכרמים. מבט חטוף לנווט , אני עוד כ 25 ק"מ בעיירה קסטוריה. בגלישה דרך פיתולים נעימים, לצלילי מוזיקת עולם, השטה ברחבי הקסדה ומחלחלת לאוזני כמי מעיין, נוף מדהים עם אגם במרכז העיירה, בתים, גגות ורעפים במראה סוריאליסטי במעט, מזכיר את אגם קומו באיטליה, לצד הרים, כמו מסתתרת מבויישת ממראה הפשוט הקלאסי והמתורבת של עיירה זו. עם כניסתי לעיר אני נדהם מאדריכלות מוזרה במקצת ומעניינת , בתי אחוזה מהמאות ה-17 וה- 18 מנמנמות לצד האגם, כנסיות מהתקופה הביזנטית , רוב תושבי המקום בעבר התעסקו בפרוות וסחרו לאירופה ומעבר לים. אני יושב ממש לצד האגם ושובע במנת מאכל יווני ומדי פעם נותן לאווזי המקום פיסות אוכל והשובע מאוזן ללא חסך, כאן בקסטוריה .
אני במלונית מדהימה, מהמאה ה 18, משוחח עם הבעלים על ההיסטוריה של מקום זה, דרך נתיבים של יהדות, לקיחתם אל סופם ואנדרטת נצח כאן בקסטוריה. דום ניצב, מתבונן, מצלם כדרך מראות מוכרים בדרכי לנקודות הפזורות ברחבי יוון , אחרית הימים בחשיבתם כצאן לטבח , וניצוץ ההתחלה כניצנים להמשך ...במראות ישראל 2011 .
מר עובדיוס, כאן בטריקלה, בפתיחתו את דלת בית הכנסת המראה כזמן שעצר מלכת, אורות, מנורות, ספר תורה ולוחות של אבן חקוק רשימות רשימות בשמות של נספים. מר עובדיוס מנהל את בית הכנסת ואני בשיחות ובמשפטים של שחקן פנטומימה, לאור העובדה שאדון נכבד זה מדבר אך ורק יוונית , אני לוגם קפה, צילום משותף, מדליק את האופנוע, המועקה משתחררת בהרף עין כסביון הנידף ברוח ... ואני במצערת פתוחה שועט לכיוון מטאורה ...
חמישה ימים לפני סיום המסע ...
קול צופר חזק במעבורת הלוקחת אותי מהאי קורפו. אנחנו מתרחקים, מראות הבתים הצבעוניים הוחלפו באפור, אני מביט לשמיים ועננים כבדים רצים כמסתדרים בשלשות של מסדר מפקד כמוכנים למבול הגדול ... ואני בין ים לפיסת אמבט כתיבת נח המשייטת בתוך ימים גדולים, מעליי עננים, הרגשה של מתיקות ומרות גם יחד ... סיפוק של מסע שממש עוד רגע מסתיים ...
נסיעה חדה, שיוט נמוך , אני גומע מאות ק"מ לכיוון פטרה ... " בין הרים ובין סלעים ..." ים מימיני .. משמאל הרים והפוך. כניסה לכבישי חצץ בתוך סבך של עצים , עובר אני בתי קפה קטנים לצידי הדרך , עיירות עם בתים ספורים , עקיפות של משאיות הובלה , תיקוני דרך , מחסומי כביש , דרכים שבורות ולא סלולות , שיירות של מכוניות בכביש צר ללא אפשרות לעקוף , מנהרות חשוכות של ק"מ לא מעטים , נפילות טמפרטורה מורגשת על האופנוע בחדות יתרה , קטעים של כביש רציף שהמצערת מגיעה ל - 80 אחוז מיכולתה, תערובת איכותית זורמת למכונה מופלא זו , אשר לקחה אותי ללא בעיות טכניות ומיני דברים אחרים כהתמזגות של אדם ומכונה בשיאה ...כנפלאות הנבונה ואופן יצירתה ... כ– 450 ק"מ לערך עברתי ואני במלון בעיר פטרה, עייפות מצטברת מפילה אותי לתוך שינה עמוקה ומנוחה של יומיים כשעה אחד בהרגשתי ... לתוך מסדרונות של חלומות במסעי לאחת התקופות החשוכות ביותר בהיסטוריה האנושית .
הסיבוב הרביעי שלי בתוך סבך סמטאות ובתים קטנים, מורדות, עליות ושאר אספלט. שום נקודה לתזכורת , בשאלה והסבר, בעיירת האי זקינטוס אני מחפש את בית הקברות ... חלפה שעה ומחצה ואני בסמטה אחרונה ימינה והנה חיוך על פני - מצאתי !!! שער ברזל ומעליו מגן דוד, בית קברות עתיק, בית השומר מעל, קברים מונחים בתפזורת , אני יושב כחצי שעה ארוכה ומביט לסביבת המקום , הרגשה טובה עוטפת אותי למראה פיסות של ירוק , שמות עבריים חקוקים , צילום קטע וידאו והרגשה של סיפוק בנקודות הגעתי ביוון... וזו האחרונה. האי מדהים, כחול של ים, בתים בצבעי שמש ונוף בוקע מכול זווית של עין בנסיעתי ברחובות האי , בהמשך הרחוב, מצד ימין, מן גינה ושער זיכרון על שיש ודיוקנם של שני מכובדים, ראש העיר והבישוף אשר הצילו יהודים עם כניסת הגרמנים לאי , בחלוף שנים היו הם אלה שקיבלו כאות כבוד ומופת את התואר חסידי אומות העולם .
היום . . .
כרוז מודיע על הגעה לתחנה. ברציפים מלאי אדם של בוקר חדש, נופים מבעד לחלון החצוי ורעש של מסילת הברזל מנעימה את אוזני ... בחוץ פיסות של נוף ארצנו הקטנה. אני לכיוון חיפה ברכבת אקספרס לשחרר את האופנוע מנמל חיפה עם הגעתו מנמל ביוון. חיילים במדים , נערים חובשי כיפות , נשים בשיחות חולין , דתיים לובשי שחור בתפילת בוקר , כרטיסן עובר בין היושבים, חיילות במדים עם פלאפון חדיש מעבירות הודעות לכול דורש , אנשים במחשבים מכונסים בתוך עולמם ואני עדיין לא מצליח לתפוס את גודל המסע בנתיבי זמן אחר, בהיסטוריה של חיים ומוות, בין ניצולים, ניסים ושאר אסונות. טלטלה של רגשות במראות בתי הקברות , בתי הכנסת , סיפורי גבורה של מכובדים, ששרדו ועברו את סף החיים, אחדות העם, פת הלחם החסרה וקורת גג בימי הכפור של אירופה החשוכה. נתיבים של היסטוריה עברתי במסע זה, קילומטרים של יגון וכאב בהבנתי העמוקה את אשר קרה , מדינת ישראל הוקמה כנס כמו מתוך אגדה, כרעיון לבית יהודי ודגלנו כיום מתנוסס בפאר וכבוד מעל נשמתם של שישה מליון יהודים .
יש לי את הכבוד לסיים את יומן מסע זה במילים, אשר נאמרו במערכת הקשר בין טייסי חיל האוויר הישראלי במטס הצדעה, אשר חלפו מעל מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו ולהצדיע לששת מיליוני היהודים שנרצחו בשואה.
"אנו טייסי חיל האוויר, בשמי מחנה הזוועות קמנו מאפר מיליוני הקורבנות, נושאים את זעקתם האילמת, מצדיעים לגבורתם ומבטיחים להיות מגן לעם היהודי ולארצו ישראל".
קובי שמואל
לזכרו של סבי יהודה אנג'ל