.jpeg)
בוקר במלון ממיטב הקפיטליזם המתועש ללא שום נגיעה באמא האדמה , קפה רגיל אמריקאי שמתמצת בלגימה את כל הקיטש והנדוש . לחיצה והאופנוע חברי הטוב מתעורר לחיים , אני מתחיל להתרחק מהעיר ושוב חוזר אליי החיוך למראות של ירק ונוף.
אחרי ההתחלה ...
טיפות גשם וכמות לא מבוטלת של מים והתנקזותם בצידי הדרך בתוככי שביל המוקף סבך ירק ועצים המוביל אל מלונית קטנה . אני בעיירה ציורית של מכחול שלא פוסק ממלכתו.
AIDIPSOS שם העיירה הנושקת כשרוול של ים לצידו השני של יוון , גשם , צבע אפור ופסי בהירות באופק . אני משוחח קלות עם בעל בית המלון והוא באדישות אופיינת ( יש לי סוג מסוים של הערצה לצורת חיים זו ) למקום שואל ולא מבין למה אני צריך את כל הנסיעות האלה ... ואני... צוחק כבר מעייפות ,עונה לו בעברית "לא משנה" לילה טוב ...
30;7 בבוקר לחיצה על כפתור המצלמה ושיגור תמונה , פתיחת בוקר נפלא , דקות אחרי אני כבר בסידורים אחרונים , מביט עוד פעם לחלון אותוה זווית אבל צבע וגוון אחר , לחיצה ויש לכם צילום של תהליך הבוקר ...בצבעים .
אני בסמטאות העיירה לכיוון המעבורת לחציית השרוול תשעה ק"מ ואני בתוך מעבורת , מים כחולים עמוקים וליווי של שחפים מקדמים את פני . עשרים דקות ואני בצידו השני לכיוון וולוס בדרכים מעוקלות ונוף רגיל למדי. מבעד למשקף מצד שמאל לצד הדרך מפעל מדהים של צינורות וארובות אני עוצר מצלם וממשיך , אני אוהב את מפעלי התעשייה הפשוטה והלא מתוחכמת שעוד מספר שנים ייעלמו לטובת "הירוקים" אבל עד אז....
איש חם ולבבי , מסביר פנים , וקשור בכל ליבו ונשימתו ליהדות, ציונות ולארץ ישראל , מר מקיס מורה לפיזיקה במקצעו איש הקשר שלי בוולוס . אני בבית קפה משוחח ארוכות על החיים בצל המלחמה שלא מרפה , כמה יהודים לקחו ? כמה נשארו ? אנטישמיות . ועוד מיני בעיות . קהילה די מגובשת כאן בוולוס להבנתי . לבית הכנסת ,בנסיעתי הקצרה,אני מביט ימינה ומגן דוד על דלת שחורה מברזל , גאוותי היחידה האישית , ועדיין עוד לא אבדה תקוותנו ...בית כנסת שנהרס כליל במלחמה ובנייתו מחדש לאחר המלחמה , רגע... עוד סיבוב , רעידת אדמה 1956 הרסה כליל שוב את בית הכנסת , ובנייתו מחדש ,עוד לא אבדה תקוותנו אמרתי ...
כאן במקום זה אנדרטת זיכרון לשואה . כאן אני שותק עם עצמי לנוכח עוצמתו של אמן זה אשר העביר את תחושת הדממה , החוזק , הכאב , לזיכרון הנספים . דקות ארוכות של שקט רועש בנתיבי זיכרון , ושאלה אחת נצחית איך ?
בוקר במלון ממיטב הקפיטליזם המתועש ללא שום נגיעה באמא האדמה , קפה רגיל אמריקאי שמתמצת בלגימה את כל הקיטש והנדוש . לחיצה והאופנוע חברי הטוב מתעורר לחיים , אני מתחיל להתרחק מהעיר ושוב חוזר אליי החיוך למראות של ירק ונוף. אני ברכיבה במעלה ההר לכפר "דאמוחארי" גשם ממש לא מפריע למראה ציורי של כפר זה להפך ... מנקודת תצפית כל העיר וולוס נפרסת כיריעה לבנה לצד כחול של ים , ואני במחשבה והרהור... שלפעמים ... יותר טוב רחוק מקרוב .
אישה בוכייה לצד לוחות מחוברים בכתוביות את אשר קרה בקהילה זו , אני מתקרב ושוב השקט אופף אותי לכמה שניות למראה מצבת זיכרון זו , כאן במרכז לאריסה. סביב סביב אנשים ושיגרת החיים, בתי הקפה , מסעדות , הכול זז והומה , ואני מביט פעם נוספת לדמות האישה העשויה ברונזה , עם רוך אנושי כמספרת את אשר היה .
אשה נפלאה ולבבית אחות של מר מקיס מוולוס פותחת את בית הכנסת של לאריסה , אני בהתפעלות למראה שרידי חפצים עתיקים שקשורים בדרך כלשהיא ליהדות ותרבות מקום זה. אני מעריך ארוכות את שהייתי לנוכח סיפורים וידע מופלא אודות קהילה זו , אני מסיים את פגישתי בארוחת צהרים עם אישה נפלאה זו ובעלה , לצד דברי דת תרבות ואפילו אמנות...
אני בדרכי למשכן האלים ה"אולימפוס" , לעיירה בשם ליטוחורו , העיירה הוקמה בשנת 1920 כדי לשמש בית מרפא לחולים . ערוץ נהר אניפיאס הנבקע לשניים ומשם נשקף פסגות האולימפוס , מוטל קטן בסמטאות העיירה. כבר מחשיך דמדומי השקיעה לצד נוף המשקיף אל הים נותן את אותותיו לסיום יום מוצלח מהול בעצב ובשמחה לנוכח היותי כאן ואני ...ממש עוד רגע בדרכי ל "ירושלים של הבלקן " סלוניקי .
דרך שבילים כפריים הרחק מהכבישים המהירים , מרבדי צבעים נוגעים במבטי , אופק הררי לתוך בתי קפה קטנים לצד הדרך בשלל צבעים מונחים הכיסאות במרפסות הקפה , עצי גפן בצילם ותושבי המקום בשעמומתם לוגמים קפה ומדברים אל הא ודא ...
ק"מ ספורים ואני במראות מרהיבים של העיר וואריה. מרחוק הבתים לצד הרים כקוביות משחק צבעוניות , נכנסתי לעיר , וקינוח מדהים הנקרא רבאני,מעין עוגת סירופ . נסיעה לעריית ווראיה בנין מדהים ביופיו , נכנסתי לצד שאלה "בית הכנסת היהודי" ? אחרי בירור טלפוני תשובה אדיבה , כמה דקות ומר קוסטה ילווה אותך למעוז חפצך .
אני עובר דרך העיר בכנסתי לאזור רובע היהודי העתיק ברבוטה. סבך עצים ופכפוך פלגי מים ,צלילים ערבים , דרך בתים עתיקים קורות עץ מתחברים יחדיו כמתעקשים להישאר יחדיו לנצח .
צבע כחול עז בפתיחת דלת העץ העתיקה של בית הכנסת , אני עומד משתהה בשתיקה על עבר של תרבות שנכחדה ... ולפעמים שום מילה או מילים אינם יכולים לבטא את ההרגשה והתחושה למראות אלה ו...שזה קורא הדרך הטובה ביותר היא שתיקה ........
בספר האורחים כתבתי ... " מסע לעבר לא רחוק , דרך נקודות בחייהם של אנשי קהילות יוון , היית כאן !!! אחרי אלפיים שנות גלות , לזכרם של יהודי ווראיה . יהי זכרם ברוך .
קובי שמואל