חזרה לברלין 2015 \ חלק ראשון

אני מציג קטעי מסע אופנועים במסגרת "המכבייה" מסע שעבר בארצות הבלקן אירופה ועד ללונדון לעידוד וקידום פתיחת המכבייה הראשונה שנת המסע 1931 תל אביב - לונדון , לאחר נבירה חיפושים ושאר ניירת בארכיון המכבייה נתגלה באחד הספרונים יומן מסע

אני מציג קטעי יומני מסע אופנועים במסגרת "המכבייה" מסע שעבר בארצות הבלקן אירופה ועד ללונדון לעידוד וקידום פתיחת המכבייה הראשונה שנת המסע 1931 תל אביב - לונדון ,

לאחר נבירה חיפושים ושאר ניירת בארכיון המכבייה נתגלה באחד הספרונים יומן מסע שמתאר את התחושות והצורך להפיץ את היהודי החדש בכול רחבי העולם , קטע זה הינו חלק מהמסע שעברו ביוון , השיחות אם תושבי המקום , התלאות שבדרך והאושר הגדול למבשרי המכבייה הראשונה ..

בשעות ערביים ישובים מתחת עץ הרימונים רוח קרירה מחברת קטנה רושמת מילים קטנות בעלות היסטוריה גדולה לצד גלגלי המכונה המופלאה , האם במשיחות העט חושב הכותב שבעתיד כמעט אחרי 90 שנה יצאו שוב קבוצת אופנוענים מתל אביב וירכבו בעקבות המסע מ - 1931 בסלינו ובאמתחתנו , מדינה , לאום , דגל , ועם יהודי גאה אחרי אלפיים שנות גלות עוף החול שקם שוב ושוב כדברי הפסוק - " כי-ברך אברכך, והרבה ארבה את-זרעך ככוכבי השמיים, וכחול, אשר על-שפת הים; ויירש זרעך, את שער אויביו." (בראשית פרק כב י"ז )

, השנה היא 2105 קבוצת רוכבי אופנועים מתלאביב ישראל יוצאת בעקבות מסע שנערך ב 2015 ... לאירופה ...

קובי שמואל

היומן - 1931

כ"ט אייר תרצ"א. פקידי החוף בפיריאוס אינם זריזים ביותר אבל אחרי דין ודברים בבליל שפות (עברית אנגלית ערבית) שנהלתי אתם בקול רם, נגשו בעצלתיים לעבודתם. אנשי האוטו-קלוב היוני שנזעקו לקריאתי הטלפונית קבלו על עצמם את סדור הנירות בפקידות המכס ולנו נקרא דרור.

במלון ציון אשר באתונא אכלנו ארוחת הצהריים בחפזון רב ומיד הלכנו לראות באתונא ועתיקותיה.

אתונא, בירתה של יון החדשה, אינה יפה ביותר, גם בנקיונה אינה מצטיינת. המזרח התורכי עודנו שולט בה, למרות היותה זה מאה שנה בירת יון המשוחררת, בתי הקפה שכה מרובים הם והמון אדם יושבים ומוצצים בשלוה רבה את נרגילותיהם. רחובות הבירה הראשיים יפים והבנינים גדולים וחדישים. בדרך כלל אינך מרגיש שבאתונא דורכות רגליך.

אתונא וחכמיה - לא מיניה ולא מקצתיה. דומה היא לקושטא, לקהיר ולאלכסנדריה. הודה של אתונא הקדומה מרחף באקרופוליס בין שרידי הפרתינון, מקדשי הניקה-אפטרוס, האצטדיון ושאר עתיקותיה.

יהודה אתנוא מעטים הם במספר, במוצאי שבת בקרנו בבית הכנסת, מנין המתפללים האחד שנמצא שם הקיף אותנו בברכות שלום, הרב הראשי היה המליץ בינינו, כבדנו בהרחת בשמים ושמחו לשמוע מאתנו, כי אין אנו זקוקים חלילה לעזרת הקהל.

חיי הלילה באתונא אינם מושכים ביותר ולכן הקדמנו לעלות על משכבנו. למחרת עלינו להשכים ולצאת לדרך ארוכה וקשה.

א' סיון תרצ"א. עם שחר עזבנו את אתונא. אעפ"י שהשעה הייתה מוקדמת מלאה הדרך תנועה. קהל רב עוזב את הבירה לבלות את יום המנוחה (יום הראשון) מחוץ לעיר. לעומתם ממהרים הכפריים על חמוריהם ועגלותיהם העירה להנות מהבירה ולחזות בנפלאותיה.

הכביש הטוב נפסק לא רחוק מאתנוא, מכאן ואילך מתחילם הזעזועים, הטבע נהדר, הדרך מעפילה אל בין וכסי ההרים, בעצמי רגע את עיני ובפקחי אותם שנית, נדמה לי שבגליל הנני נמצא בתקופת האביבי. ההרים מכוסים עצי זית כרוכסי הריני ומפל המים שהנני רואה מרחוק דומה הוא לתנורה של מתולה.

אנו עוברים דרך כפרים יפים. הכפריים והכפריות ממלאים הרחוב הראשי לבושים בבדי חג. הנשים לבושות שמלות לבנות רקומות בצבעים בהירים, ההמון החוגג, פוגש אותנו בתרועות שמחה יודעי קרוא, קוראים את הכתובת האנגלית אשר על האוטו שלנו והרנה עוברת במחנה מפלשתינה באו ומחיאות כפים וקריאות התלהבות מלוות אותנו.

דרכנו מתרוממת על מדרוני הר הפרנסוס - הר המוזות, המכונות מוזות, המכונות זוחלות בכבדות, ההעפלה על הר השירה אינה קלה. הדרך זרועה אבנים והזעזועים עליה אינם הרמוניים ביותר, הקפיצים בסכנה והצמיגים נאכלים. מסלת הברזל המתפתלת בין ההרים רומזת לנו, בבתי התחנה הקטנים מדברים הפקידים אל לבנו: הרכבת מוכנה לקראתכם, ב- 18 שעות רצופות ואתם בסלוניקי, רב לכם להתעולל במכונותיכם הישנות וליגע את עצמכם חנם.

אנו איננו פתים ונוסעים קדימה. בפנת קסמים יפה הננו מתעכבים. שותים מי מעין ונחים קצת. אוטומוביל יפה ובו אנשים בהירי שער עוברים על ידינו. הם עוצרים במכונותיהם ושואלים אותנו בצרפתית על הדרך לסנט-לוקס. ענינו להם שהדרך הזו אינה ידועה לנו. הם מהו, הא כיצד? בני המקום ואינם יודעים את הדרך?! הסברתי להם, כי אין אנו יוונים אלא יהודים. ובכן אם יהודים אז בודאי יהודים גרמנים, הוסיף המדבר בי גרמנית במקום צרפתית. עניתי לו: לא אדוני, לא יהודים גרמנים אנו לא יהודים עבריים! איזה סוג יהודים זה?! השתומם בין שיחי.

אנו יהודים מארץ יהודה! באור זה הפתיע את בעלי שער הפשתה. יהודים במאה אחוזים נגד עיניהם. בחורים כארזים אשר באו במכונות מארצם הרחוקה ואשר עוד דרך ארוכה וקשה לפניהם. כזאת לא פללו לראות ולשמוע. מכונה צלום הופיעה, תיק-תק ועתה איש לא יכחיש את ספור הפלאים אשר יספרו בהירי השיער לאחיהם בגרמניה. הצלום יעיד על אמיתות דבריהם.

עברנו את קריקוקי וטוס, זאת היא טהבן הקדומה, מולדתו של הגבור הרקולס, לודיה ודדיון. השלחן הערוך האדום (זהו ספר המסע של הטורינג-קלוב), מראה לנו, כי עלינו עוד להעפיל לעות אל העיר הקטנה ברלוס ומשם נעפיל לעלות בפרנסוס ונגיע ללמיה ובה נלון הלילה.

אנו זזים קדימה הגענו לברלוס. הצמיגים העליונים של אחת המכוניות הכריזה שבתיה ונתפקעו. בעיר ברלוס אין מתקנים צמיגים. הרכבת - זהו המוצא היחיד במצב ביש זה. קשה אמנם מאד לסמוך על דיקנותה של הרכבת היונית, היא יכולה להגיע לסלוניקי יומים אחרינו, אבל בלית ברירה העמסנו את המכונה על הרכבת ואנו המשכנו להעפיל הרה.

בשה 9 אחה"צ (בערב!) והמשמש עוד טרם שקעה, אנו מתקדמים בכבדות. בשעה עשר חשך היום ואנו על ראש ההר בגובה של 2000 מטר בערך. לרגלינו משתרעת בקעה רחבת ידים ובתוכה נקודה קטנה מאירה. זאת היא העיר למיה. החברים מתעודדים, מתחילים לרדת מההר. הירידה קשה ומסוכנת. לשלש מכונות משש אין אורות. החשכות נוסעות לפני האוטו אשר מעניק להן אור גדול. נקודת האור שבעמק למטה הולכת וגדלה. ולבסוף היא מתפזרת לניצוצות אור רבים ההולכים ומתרבים עד בואנו ללמיה.

ב' סיון תרצ"א. העיר למיה אשר משכה אמש את עינינו באורות חשמלה, קטנה הנה ומלוכלכה. את הלילה בלינו במלון קטן וצר, מפני חוסר מקום ישנו שנים שנים במטה.

בבוקר התכנסנו לשדה הראשית של העיר ובאחת המסעדות סעדנו את לבנו. השמועה ע"ד בואנו נפוצה חיש מהר בכל פנות העיר הקטנה הזו. עודנו יושבים במסעדה ואיש יוני בעל צורה יפה ונאה נגש אלינו מסר לנו זר שושנים יפות מאד. את שפתו היונית לא הבינונו ושפה אחרת לא הבין הוא. המלה היחידה שהיתה מובנת לנו היתה פלשתינה ומרמזיו הבינונו, כי לברכנו הוא מכון ואף ברוך יהיה... שמו יזכר לברכה והוא: גיאורגיוס גסמטוס, סוחר לסיטונות בעיר למיה (כתובת זו היתה רשומה על כרטיס-הבקור שלו אשר מצאנו בזר הפרחים).

דרכנו קדימה משתרעת בעמק רחב וגדול, אנו יוצאים ממחוז הלס ונכנסים לטסליה. ההר הרובץ בקצה הבקעה הוא הר האולימפוס. האולימפוס, הפרנסוס, אתונא, אתיקה, הלס וטסליה. כמה שעות יקרות הלכו לאבוד בימי הנוער היפים שלנו למען ללמוד ולדעת בימי המבחן את אשר נעשה בימים ההם בימי יון הקדומה. כמה מרירות וכאב נגרמו לנו, ילדים עברים, בלמדנו על יון, על אנטיוכוס-אפיפנס וגזרותיו בימי המכבים. הנה עתה באנו אליכם מארצנו החרבה שידכם היתה בה, לא לנקום בכם באנו, בני המכבים, אנו לשלום.

הננו נוסעים אפוא לקראת האולימפוס, הדרך מלאה חתחתים ובורות, הטבע נהדר ביפיו, אבל אין זה מקל לנו את דרכנו.

בצהרים הגענו לפרזלה. מכאן ואילך נפסקת דרך המלך (הכביש רע). דרכנו הלאה עוברת בביצות ושבילי קיץ. אנו מלאי פחד לקראת הבא, בינתיים הננו יושבים לאכול ארוחת הצהריים.

בעל המסעדה יוני - רומילא מתורכיה, אנו נמצאים עתה באזור ההתישבות החדשה. אני מזמין את התפריט בתורכית. המכלים יפים ומפלפלים ותאבוננו גדול. מר פרזלס נהדרים, אלות האולימפוס היו מרוות את צמאונן ממעינות פרזלה, אנשי הכפר מהרו להביא אלינו את היהודי היחיד הגר עמהם, פחח לפי אומנתו. הזן שמח מאד, המלה היחידה שהיתה מובנה לנו היא: שלם על ישראל. כעבור שעה קלה נעלם מאתנו ויחזור ובדיו קופסא כחולה של הקה"ל. העמדנו את הקופסא על השולחן ואדרכמונים אחדים שלנו ירדו לתוכה. הקופסא היא קופסתנו - הגואלת אדמתנו שר אחד החבריה את שיר הילדים בא"י ועיני כולנו מלאות גיל כאלו שמו לפנינו חלק מא"י, היהודי העלוב, הפחח המסכן בכפר יוני קטן, אף עיניו אורו - הקופסה הכחולה, הקרן הקימת לישראל - אחדה את לבותינו.

המשך יבוא ..