זן ואמנות אחזקת האופנוע

טיול "תמים" של אב ובנו על - גבי אופנוע .

אחד הספרים החשובים והעמוקים של דורנו - מסע מדהים של אדם בחיפוש אחרי זהותו. סיפור מופלא של אדם המבקש את האמת. ספר שעשוי לשנות את יחסך אל החיים ולחדד את תחושותיך לגבי משמעותם. אב ובנו באודיסיאה מזעזעת של גילוי - עצמי. ספר המדבר ישירות אל המבוכות והיסורים של היקום האנושי. ספר נוגע ללב, כואב. ספר חיים נשגב. אלה הם רק כמה מן הדברים שנכתבו ונאמרו בשנים האחרונות על "זן ואמנות אחזקת האופנוע" - טיול "תמים" של אב ובנו על - גבי אופנוע לאורך כבישיה הצדדיים של ארצות - הברית. במידה רבה זה סיפור חייו של פירסיג עצמו, הנקרא בספר פיידרוס, אדם צעיר שלמרות היותו גאון מבריק (איי.קיו. 170) מתלבט בלימודיו, כופר במוסכמות ומצוי במירדף מתמיד אחרי עיקרון אוניברסלי ו"איכות" מוחלטת עתה, אחרי שנים, הוא חוזר לבקר ב"קבר הנשכח של עברו", להתמודד עם עבר זה, ולהשיב לעצמו את שפיותו ואת שלמותו הנפשית. מעטים הספרים שזכו לשבחים כה יוצאי - דופן, כפי שזכה "זן ואמנות אחזקת האופנוע".

"אל לכם לטעות בספר בגלל שמו המצחיק", כתבו רבים. פיליפ טוינבי כתב ב´אובזרבר´: "קראו ספר זה. אני סבור שזוהי יצירה בעלת חשיבות עליונה". "ספר מבריק ומקורי להדהים", כתב ´גארדיאן´, "נסיון נועז לבחון את תחלואי העת הזאת". ג´ורג´ סטיינר: "הספר תופס אחיזה במוחך, כמו שמעט ספרים עושים זאת". ´ניו - יורקר´: "ספר מלא השראה. הפרוזה של הספר מלאה טאקט ועדינות... דומה ל´מובי דיק´. מה עוד אדם יכול לומר על ספר נפלא זה?" "ספר יסוד," - כתב ´ניו - יורק טיימס´ - "שופע הארות על הבעיות המורכבות והמביכות ביותר של זמננו. זהו בידור אינטלקטואלי באיכות הגבוהה ביותר". "מסע בלתי נשכח," כתב ´טיימס´, ואילו מבקר ´ניוזוויק´ הגדיר את הספר כ"בלש הרעיונות הטוב ביותר שנכתב זה שנים". ועוד אחרים כתבו: "נס אמיתי, מתנוצץ כמו חלום חשמלי. רענן, מקורי". "הספר המרתק ביותר שקראתי. מלא אתגרים, סוחף, דרמטי וקלאסי". "מטריד, מרגש עד עומק הלב, עשיר בחכמה ובהארות...ספר מופלא" - דברי ´טיימס ליטרארי סאפלמנט´. "אוצר נדיר," אמר הפילוסוף אריק הופר.

סמניה

יצא לאור ע"י הוצאת זמורה ביתן,

מתוך אתר - shvoong

הספר ( רב מכר בשנות ה– 70 ) משלב עלילה פיסית מישנית ( טיול אופנועים ברחבי ארה"ב ) עם – מונולוגים אינטלקטואלים של המספר המלווים ב –"פלאש בק " ( השלכות או סקירות לעבר ) שהם הם עיקרו של דבר ( המונולוגים ) . המחבר משליך עצמו או מגלם עצמו בוארציות של – סופר , מספר , וגיבור ( עם גיבור מישנה ) .

שמו של הספר מעיד עליו יותר מכל ( שלא כמקובל לחשוב , אבל – " יקצר המצע מהשתרע " ) – " זן ואמנות אחזקת האופנוע " . המחבר בוחר בשני קומפוננטים – זן ואופנוע ( יותר נכון המנוע שלו ) . לא בכדי – לשיטתו ותפיסתו -ההוויה האינטלקטואלית של האדם חולה היא . הוא שם אותה על שולחן הניתוחים , וביד אומן מנתח ומבאר את החולי , ובתכוף נבאר הקשר .

הפרספציה האינטלקטואלית לגבי דידו מגולמת בשני תפיסות – " רומנטית " ו– " קלאסית " . זאת הרומנטית – הרגשית , העצלה , המיידית האינטואטיבית – נוהה אחרי השטחי והמיידי ובוחלת בזו הקלאסית העמוסה לעייפה במבנים סבוכים , בתת מיבנים מקושרים , באינסוף ואריציות של היקשים מסתברים וכו... בדיוק כמו ההדיוט הנואש המנסה לשווא לחפש הקשר בין " תחת למחט " בקרות לו תקלה במנוע .

ואיפה אם כן החולי , התרופה וזן בודהא בכלל –

אם כך , דידאקטיקה ופדגוגיה – הינם פועל יוצא של יכולת רגשית להתחבר למושאי הלמידה תוך יצירת מעקפים למחסומים נפשיים , פסיכולוגיים צפויים מראש ( פרקטיקה לפני תיאוריה כדוגמא לאמצעי להתחברות ריגשית , או ניקיון או פעולה פשוטה וקצובה ברגע משברי של יאוש , כשובר חסם פסיכולוגי) . ובכך גם הרי מתמצה הזן הבודהא – הפער או הגישור בין האוביקט ( הרחוק ממני כסוביקט , הדוחה ,הזר לי ,העמוס לעייפה כמו מנוע .. ) לסוביקט ( אני עצמי– ריגשית ואינטלקטואלית ) הינו שורש החולי!! אין טיפשים בכסף , אין אדם שאינו קרוב לחשבון הבנק שלו – שם למרות התצורות הקלאסיות הפער בין אוביקט לסוביקט מצטמצם לאפס כמעט , הריגוש מסרט טלנובלה ומתנועות מוצלחות בדף החשבון – ממש זהה .

מומלץ ביותר לכל מי שמגלה ענין אינטלקטואלי כלשהוא בחיו , ובמיוחד למי שעוסק בחינוך ובפדגוגיה . הקדים זמנו בטירוף , גאונות בידיונית .

מאת:weshallover