"החצר האחורית של הבית" סובב האדריאטי 2018

אז החלטתי להעמיד בפני משימה מאתגרת, לא משהו כמו שחייה עם חוצנים, חציית אנטרקטיקה בהליכה, איסוף בולים רחמנא ליצלן. אז ככה, שלוש מטרות עיקריות: הראשונה, לגלות אזורים מיוחדים "קרוב לבית", השנייה היא "דלות החומר" והשלישית "לרכב עם שותף חדש למסע".

"החצר האחורית של הבית" סובב האדריאטי 2018

שעת לילה מאוחרת עדיין משרטט מסלולים במפה שלפני, עדיין ירח חסר כאן ובכול נקודה שאבחר מתוך המסלולים שהכנתי.

אלפי נקודות בתוך ציוני דרך במפה שלפני, ללא שום תכנון ארוך של חודשים, החלטתי לצאת קצת לחצר האחורית של הבית. במסעות בעולם על אופנוע ישנה תחושה שכמה שיותר רחוק מהבית כך תגלה, תראה, תרגיש... הנכון הוא שבכל פיסת שמיים מחוץ לאזור הרגיל שלך הוא פשוט עולם ומלואו. חציתי יבשות רחוק מהבית וזה נהפך לחלק ממני, התעסקות עם נתיבים, מקומות חדשים בעולם, קריאת ספרים על גיבורים ומגלי עולם, הנחישות הבלתי מתפשרת לעוד קילומטר, הקושי בעמידה בטמפרטורות קיצוניות, התבוללות עם תרבויות ואנשים בעולם, ישנו קסם שתמיד חוזר על עצמו בכל העולם פעם אחר פעם הוא, הפשוט, אני תמיד מוקסם מהאנשים הפשוטים שחיים חיים בטבע ללא גלגלי המכונה שמייצרים קניונים ושאר פלסטיקה.

אז החלטתי להעמיד בפני משימה מאתגרת, לא משהו כמו שחייה עם חוצנים, חציית אנטרקטיקה בהליכה, טיפוס לאוורסט בעיניים קשורות או איסוף בולים, רחמנא ליצלן. אז ככה, שלוש מטרות עיקריות:

הראשונה, לגלות אזורים מיוחדים "קרוב לבית", השנייה היא "דלות החומר" והשלישית "לרכב עם שותף חדש למסע" .

"קרוב לבית" - לא כל הדברים מובנים מאליהם, אפילו במקומות "קרובים" אני רוכב בארצנו הקטנה לא מעט זמן, ותמיד אני מגלה דברים חדשים, מקומות קסומים ונהדרים, ואף פעם זה לא נגמר. הגילוי הזה, שכפלו את זה בארצות חדשות וקרובות לארצנו וקבלו את התוצאה שזה פשוט לא נגמר... תמיד ישנו עוד קסם של פינה, מקום, שאתה תוהה איך לא ראית את זה קודם כי זה כל כך "קרוב". אז במסע זה אנסה "לברוח" ממקומות של תיור המוני, אחפש כבישים קטנים וחדשים, בתי מרזח, בתי אוכל מקומיים, נקודות היסטוריות של תקופות שונות. הדוגמה הטובה ביותר, ואני מתרגם את זה לאומנות כי זה עיסוקי, אתה רואה ציור במוזיאון בפעם הראשונה, ככל שתראה את הציור בקצבי זמן שונים ותתעמק כך תגלה דברים נוספים ביצירה זו, כמובן אם היא איכותית וראויה. אז אנסה לכתוב ולשתף בגילוי והארה וכמובן רשמים.

"דלות החומר" - מינימליסטיות זה שם המשחק, הדבר האוטומטי הראשון הוא במחשבה "שלא יחסר" על כל צרה שלא תבוא, וכך ממלאים את "כיסנו" חופנים על חופנים (מטאפורה לארגזי האופנוע) בציוד שאנחנו נחזיר הביתה בסופו של מסע שבכלל לא השתמשנו אפילו פעם אחת, ההחלטה הזו תשפר ותגרום ליצירתיות בבחירת הדברים שאני לוקח למסע, כמה וכמה מסעות בעולם שערכתי רחוק מהבית הבנתי שחלק גדול מהדברים אינם חיוניים כלל, יש דברים בסיסיים שמיד אפרט. במסע הראשון לרוסיה 2009 על דאקאר 650 עם חברי דורון, לקחתי דברים ממש לבניית "כור אטומי" ולאט לאט עם המשך המסעות ירדה הכמות והמשקל וההבנה שאני לא עורך מסע למאדים עם אופנוע. יש את כל הדברים החיוניים, באם אצטרך אקנה במהלך המסע וזמין פחות או יותר בכול החורים בעולם שהייתי, במסע זה אני הולך להיות מעט קיצוני, מפשט את הדברים לצורך בלבד ולא "אם יקרה".

אני רוכב על אדוונצ'ר, החלטתי להשתמש בשני ארגזי צד, תיק בגודל בינוני ותיק מיכל. אפרט כאן בקווים בסיסים את מה שאני לוקח, שק"ש, מזרון ואוהל, ערכת פנצ'רים, כלים לתיקון בסיסי, חליפת גשם, 4 חולצות, 4 תחתונים, 5 זוגות גרביים, גטקס, נעלי ספורט, חולצת אי-רכיבה ומכנס, סווצ'ר חם, מכנס קצר, מגבת מיוחדת, כיסוי אופנוע ושרשרת, ערכת עזרה ראשונה, מטען וספקי כח, מפות וספר. זו הרשימה וכמובן נתונה היא לשינוי ברמה מזערית.

"שותף חדש למסע" - רבות נאמר על שותפים למסע, זו יכולה להיות "תחילתה של ידידות מופלאה" או משהו שגובל באסון ואי נוחות לשני הצדדים. כמובן זה מאוד אינדיבידואלי לכל אדם ואישיותו, מניסיוני במסעות עם שותפים למדתי כמה דברים, אני לא מדבר על מסעות של שבועיים ואיש איש חוזר למסגרת הטבעית שלו. אלה מסעות מורכבים של חודשיים שלושה לערך, שכל אחד "תקוע אחד בשני", אז .. קודם כול לתת ספייס אחד לשני וזה מתחיל כשמגיעים לבית שינה (מלונית) אחרי יום של מאות ק"מ, התפצלות לחדרים נפרדים (לא תמיד, אבל ברוב הזמן) נכון שהעלות היא יותר יקרה במקום חדר אחד אבל שווה! דבר נוסף, ענווה והקשבה, שיתוף פעולה ולמידה, קביעת מסלולים מראש, יציאה לרכיבה משותפת לפני המסע. חבר למסע הוא הזדמנות בה יכולים ללמוד אחד מהשני רבות ולהפרות בידע ותפיסת חיים, יש רגעים קסומים במסע "אחרי ששוכחים" את הציוויליזציה בבית ו"נכנסים" למסע .., תחושות של מקום חדש, אוויר פסגות, דרכים לא מוכרות, טבע עצום של הרים ומדבריות, כל זה נכנס למשוואה של שותף לדרך. כשרוכבים עם שותף שבועות על גבי שבועות אחד הדברים הטובים והיעילים הוא שפעם בשבוע או פעמיים, בסוף יום רכיבה בארוחת הערב, מתנהלת שיחה של רשמים על אופן ההתנהלות של המסע, דברים שמפריעים דברים שניתנים לשיפור. ההתכנות הזו של " לשים את הדברים על השולחן" יוצרת אווירה טובה, מחזקת, ונותנת אמביציה להמשך עם חבר ראוי . אז מתוך שיחת חולין של חלומות, לפי תחושה, לפי תזמון מדויק של החיים שמאפשרים, בחרנו לצאת למסע ביחד...

קצת מנהלות :

1 אדוונצ'ר 1 ראלי, שניהם 1200GS , הובלת הראלי מישראל – ליוון , אופנוע שני נמצא באופן קבוע באתונה יוון, כמה ימי התארגנות באתונה (סיבוב קשה של טברנות) יציאה לדרך מאתונה לכיוון נמל פטרס, מעבורת לנמל בארי שבאיטליה 13 שעות לערך, ירידה לדרום איטליה, סיציליה, מעבורת נוספת לכיוון האי סרדיניה, קורסיקה, חזרה לאיטליה, משם נמשוך לכיוון האלפיים האיטלקיים (כפוף בזמן) ירידה לוונציה, קרואטיה, בוסניה, מונטנגרו, אלבניה וחזרה ליוון, ו...נשאיר קצת מקום אל הלא נודע .. סיבוב של 7000 ק"מ לערך, כמו שציינתי " קרוב לבית".

"כן, העולם מסוכן ואני הרפתקן והכי מסוכן זה כאן."

מתוך "סיירת העולם" של נעמי שמר

תוכלו לעקוב אחרי המסע באתר artmoto.co.il ובדף הפייסבוק