20.000 ק"מ בעולם על חד צילינדר חלק שני - קובי שמואל

מתרגש ונכנס לרוסיה הקשה והלא מתפשרת בחייהם של חלק הגדול מכלל אוכלוסיית רוסיה , עיירות חולפות על פנינו כיכרות ומטוסי קרב מהשלטון הסובייטי נישאות בגאווה, אנשים ובריות נתלשו מזמן אחר ונראים כאילו לא עמדו בקצב הזמן ונשארו אי שם מאחור ומריעים לאימא רוסיה ולתפי

השמש כבר נפלה לתוך הים השחור , רעש החותמות בדרכון כצליל ענוג ,לפני הכניסה לאימא רוסיה חבורה של אופנוענים מליטה שעושה דרכה לטורקיה , צילומים החלפת מידע מיקומים ואנחנו ברוסיה , מלון מוסקבה כמובן , אנחנו עייפים וסיומו של יום מתיש תם ומחר לכיוון אוקראינה לחצית ים אזוב .

כמה ק"מ לפני מעבורת אנחנו עוצרים בתחנת דלק , אני מדבר אם דורון ולפתע המתדלקת מדברת עברית ושואלת אותי , איזה דלק אתה רוצה ...? חשבתי שלא שמעתי טוב עברית כאן , אומרת וחיוך גדול , חייתי בארץ תשע שנים הייתי נשואה התגרשתי ועכשיו אני כאן ...מעבורת וחצית קטע קטן מים אזוב לתוך חבורת רוסיים אופפת וודקה כמה לגימות לאות כבוד לחיצות ידיים ואנחנו באוקראינה לכיוון חצי האי כרים , כבר לילה חיפוש מקום לינה בקדחתנות פקידת קבלה מהתקופה הסובייטית מלאה , עם קול כבד , סיגריה אודם וסומק ורוד ואצבע המכוונת לחדר .

העייפות המצטברת לכיוון מוסקבה בחציית מישורי עד באוקראינה נתנה את אותותיה אני רכוב על האופנוע בממוצע של מאות ק"מ ביום , בקור חום ושינוי טמפרטורה כול חלק בגוף מרגיש ביתר דגש , כמה מטרים לפני חציית הגבול לרוסיה אנחנו נעצרים להכנת סרטון ווידאו בעוד אנו משוחחים שוטר מהגבול ניגש אלינו בפנטומימה מופלאה מסביר לנו שאסור לצלם כאן , אפשר רק יותר רחוק מהגבול , בהסכמה מלאה אורזים , בנסיעה איטית אנחנו בביקורת דרכונים רגע לפני הכניסה לאמא רוסיה , אחרי שאלות צילום מסמך האופנוע יש אישור שומר הגבול יוצא מהביתן מוציא מטפחת לבנה ומנפנף לנו ומוריד את ידו לסימון תחילת הנסיעה , אני מחייך מתרגש ונכנס לרוסיה הקשה והלא מתפשרת בחייהם של חלק הגדול מכלל אוכלוסיית רוסיה , עיירות חולפות על פנינו כיכרות ומטוסי קרב מהשלטון הסובייטי נישאות בגאווה, אנשים ובריות נתלשו מזמן אחר ונראים כאילו לא עמדו בקצב הזמן ונשארו אי שם מאחור ומריעים לאימא רוסיה ולתפיסת שלטון סטלין ובהכנעה ללא פשרות , קרוב למאה חמישים ק"מ ממוסקבה הלילה יורד מאוד מאוחר מק"מ ועוד ק"מ בהתקרבותנו לחוג הקוטב ללילות הלבנים של אזורים אלה , בצילום חטוף ליד כניסה לעיר טולה ובנסיעה איטית אחר חיפוש מלון לשינה טובה אחרי יום מתיש של נסיעה , עוצר בחור בבגדי אופנוע צבעי כתום כחול על CBR הונדה , ווסילי שואל לפשר היותנו , ובשיחה קולחת מזמין אותנו לחבריו , ק"מ ספורים וחבורה של אופנוענים בהכנות קדחתניות למסע למורמנסק חלק מהמסלול והתכנון של במסענו . מוסך ואיש חביב מתקן ווספות משנות השישים מראה בהתלהבות את כישרונו במנועי ווספות וסיבוב בכורה בחצר המוסך , פרידה ובהצלחה להמשך מסעות בעולם ואנחנו מובלים ע"י ווסילי למלונית מדהימה חדשה מעוצבת לאנשי עסקים הבאים לתקופות קצרות , ווסילי מסמן חכו כאן לאחר מ"ס דקות יוצא ומפתחות החדר בידו ואומר בקול סמכותי המלון משולם אתם האורחים שלי , ואנחנו במין הלם מסויים מודים לו וקובעים לערב של שתיה בבר מקומי אם וכאשר יהיה עדיין כוחנו במותננו , כמובן שנפלנו לתוך שינה חזקה הינו כה עייפים שלחלום היה פשוט בגדר חלום ...

ממוסקבה אחריי שהייה ומנוחה ריענון ושאר מטלות כבדיקת מצב האופנוע , כיכר האדומה ומקהלת ילדים שרה בעוז וגבורה את ההמנון , פנינו לכיוון סנט פטרבורג כ- 800 ק"מ חצינו ביום אחד , אנחנו ברכיבה לכיכר הראשונה עננים אפורים משתלטים על כול נקודת אור של שמש , אפור ורחוק מהבית בעיר לא מוכרת , אני עוצר בציידי התחנה ודורון נעלם לי, טפטופי הגשם לא מוסיפים לי ולהרגשתי אופטימיות ירודה , מותש מרכיבה ארוכה ומייגעת לתוך כבישים של שתי מסלולים ההולכים ובאים מנקודות שונות ברוסיה ,כול כמה ק"מ יש אפשרות עקיפה וחוזר חלילה לצד הנגדי , הרבה אורך רוח והרבה סובלנות דרושים לעבור דרך זו . מאות ק"מ של מחשבות חלקן טיפשיות חלקן מופלאות בפילוסופיה והנופים היבשים משני ציידי הכביש , בעודי יושב על מדרכת התחנה אני רואה את דורון מובל עם אופנוען הרלי מזוקן חילופי מילים והכרות ראשונית , הובלה לבית מלון בקצה העיר נתן את אותותיו לשלטון המוחץ של שרידי סטלין , פקיד הקבלה החבר מיכאל ... נותן הוראות מופת כמו דקלום של מה מותר ומה אסור , המלון גדול צבע הקירות חרדל חשוך ודלתות עבים נטרקים הלוך ושוב , מעלית קטנה ושורות שורות של חדרים מיטות עץ משנות החמישים וארונות הדומים לבוידם ענק , ברזים עם נקודה אדומה וכחולה אבל ... הפוך להקשות על דרך המחשבה , שקעים מוזרים וקירות לאוזני הק ג ב , הרגשה אפורה והרצון לאור ולצבע לצחוקים של ילדים ולנוף הרים משוך בצבעי התכלת מייסרת אותי והמחשבה לגעגוע אופפת אותי והרצון לחזור הביתה בטיסה עכשיו והרגע מתקבלת בברכה בנתיבי מחשבותיי בניסיון של שיחה מצד דורון התעוררה נקודת אור , נקודת שפל זו עפה לה ברוח לבוקר של פגישה עם חברנו האופנוען שהגיע עם רכבו לסיור בעיר , עיר שכולו מוזיאון אחד גדול ביקור בבית הכנסת הגדול והמרשים , ארוחת צהריים ואני בהרגשה מצויינת לערב הזמנה לנסיעה משותפת של אופנועני סנט פטרבורג ברחבי העיר , לילות לבנים , ושורות של אופנוענים בסדר מופתי ראוי לציון , גשרים נפתחים ונסגרים פסלי ענק המריעים לצאר בתקופתו , בוקר של יום חדש במלון של סטלין , חדר אוכל של קיבוץ בתחילת שנות החמישים ופרוסות של גבינה קרה מונחות על דלפק ההגשה של החברה אולגה רק אחד , אי אפשר שני פרוסות , זאת למד דורון בבקשתו " המוזרה " לעוד פרוסת גבינה , חווית העיר המדהימה והמלון מאחורינו בהתקדמות לנקודת חוג הקוטב .

עדיין הזיות העייפות מרכיבה על הדקאר 650 לכיוון חוג הקוטב צפונה מסנט פטרבורג לא פסקו , גשם וקור אימים אופף את מרבדי היערות צבע משתנה ואני מאבד אנרגיה במהירות גבוהה ודורון ברכיבה מונוטונית בנחישות לעוד ק"מ ימינה לתוך תחנת דלק רעועה שרידי מכוניות , ולאדה אפורה ובית קפה נבול , כמה שולחנות מכוסות במפות פלסטיק עבה וציורי פרחים המנסים לשדר אופטימיות , גשם זלעפות ממען ללא הפסק , כמה לחמניות בדוכן ואני טורף אותן ללא שובע , בחור גבוהה מלא רסטות מביט מהצד ואנחנו בשיחה קולחת הגיע מליטא תשע שנים סובב בעולם בטרמפים היה כבר בישראל היה לו חברה מישראל טייל בגדה בשטחיים הפלסטיניים בקולו אומר הכנסת האורחים בצד האחר הייתה מופלאה וחמה ולבבית , בתי אוכל של כפריים פול וחומוס והרבה פשטות , ואילו בצד הישראלי התשה במעברי הגבול , עיכובים וחקירות , ואני בכול זאת מרגיש צביטה קלה בליבי באומרו לארצי מולדתי ובורח ולא נותן למחשבותיי להכריע ...בלגימות קפה ארוכות מביט מחלון בית הקפה , גשם וממטרים מציפים גם את מחשבותיי אני כבר רחוק מאוד מהבית וקול געגוע בהרהורי ...

הכוחות הגרמנים הפציצו את העיר ב-1941. מורמנסק סבלה מהרס נרחב ביותר, שנייה רק לסטלינגרד בהיקף ההרס. אך ההתנגדות הסובייטיים מנעו מהגרמנים לכבוש את העיר ומלהפסיק את תנועת הרכבות. )(ויקפדיה )

המעבר מרוסיה הקשה שבתחומי מרחב זה לא גודל אפילו עץ לתרופה עקב הקור העז כמעט בכול ימות השנה , כבישים של אספלט שבור ומרחבים עצומים ואנו כמעבר חד לתוך שער הגבול של נורבגיה , הכול נקי מצוחצח חצר מטופחת ועמדת בידוק שלא מביישת בית קפה תל אביבי , הכניסה לתוך מדינה זו עם שלטים צהובים ונקיים מראות של פלסטיקה מתורבתת עד כדי " גועל " כבישים שהפס הלבן מדויק להפליא , חצי בור או מריחת מברשת לא תמצא כאן , מרחוק אנו רואים את סמל הקפיטליזם המובהק מקדונלד , משועבד חצי מכונה בהרגשתי לקור העז , נכנס ומפרק המבורגרים עסיסיים וצ'יפס בתאבון רב להחזיר את האנרגיה שברחה לה במרחבי רוסיה הצפונית . כמה מאות ק"מ ואנו כובשים את הכף הצפוני נורדקפ הנקודה הצפונית ביותר באירופה , פגישה אם הכרמונים שרכבו להם מגרמניה ועוד כמה ימי שוטטות מופלאה בטיסה ושיוט בפיורדים האדירים , ופרידה לשלום והתפצלות לימי מנוחה הרהורים ושאר עשיות ... אני נפרד מדורון כ- 500 ק"מ מאוסלו אני לכיוון מרכז אירופה , והוא לכיוון בלגיה , פגישה מתוכננת כשבועיים לערך איפשהו במדינות אירופה , ואני בחדות יתרה ברכיבה לבד לכיוון , דנמרק , גרמניה , אוסטריה , צ'כיה , הונגריה .

ההמשך יבוא...