.jpeg)
החלק השני והאחרון של יומן מסע ליוון משנת 1931 קבלת הפנים של יהודי סלוניקי לקבוצת האופנוענים שהגיעו מתל אביב , חיי היהודים אהבתם ואמונתם ודרך צלחה לארצות הבלקן הבאות במסע זה , קריאה מהנה
עמוד! אנו עומדים לפני נחל מים. גשר בל יראה ובל ימצא שם. עגלה רתומת סוסים הבאה לקראתנו חוצה את הנחל ומימו מגיעים עד ציר הגלגלים. פתאם ונחשון התגלגל על על גלגליו המימה אחריו מהר נחשון שני, שתי המכונות כבר באמצע הנחל ורוכביהן מושכים אותן לעבר השני. את המכונות האחרות הטענו על קרון ויעבור את המים בהרבה. האוטו עבר בשלום.
אחת המכונות של הנחשונים אינה נדלקת. מריצים, מושכים ודוחפים אותה והיא אינה נדלקת. המים חדרו לתוכה .אחרי טפול רב בה היא נדלקת, היא נדלקת ממש - אש פרצה בה והיא בוערת כלפיד. מהרנו כלנו לעפר עליה בעפר והשרופה כבתה.
במים ובאש עברנו ועתה עוד הבצה לפנינו. אנו שוקעים ברפש ועולים, עולים, שוקעים, עולים ומעפילים לעלות על ההרים לגובה של 2500 מטר.
לפנות ערב הגענו לעיר לריסה, יהודים אחדים רודפים אחרינו. בידיהם תלגרמה מקהלת סלוניקי, מבקשים הם אותנו לכבדם וללון הלילה אצלם, הזמן קצר והדרך ארוכה לפנינו, מחר עלינו להיות בסלוניקי. אנו מתחננים להרפות מאתנו ובני ישראל רחמנים בני רחמנים מרחמים עלינו ועוזבים אותנו לנפשנו. בעברנו ברחוב האחרון בקצה העיר ואדם גברתן כהרקולס משתרע עלינו וחוסם את הדרך בפנינו. הקצב היהודי של לריסה - אינו רוצה בשום אופן לותר על אורחים יקרים כמונו. עון גדול! לא יעשה כזאת במקומנו! בעמל רב עלה בידינו לפייסו, לזכרון בקורנו בלריסה נתנו לו מטבעות ארץ ישראליות אחדות. הוא קרא את הכתובת העברית שעליהן ושבן והצפינן עמוק עמוק בארנקו.
ג' סיון תרצ"א. ליל אמש לנו באללסון. עם חשכה הגענו לאיה ועם חשכה עזבנוה. היום הוא השלישי למסענו באדמת יון הברוכה.
במשך יומיים (א וב' סיון) נסענו 32 שעה ועברנו דרכים עקלקלות. דרכנו מתחילה להראות שנויים לטובה, עקבות הכביש בולטות יותר, בצדי הדרכים נגלות לעיניו ערמות אבני קטנות וגם שלשה מכבשים פגשנו על אם הדרך. יש תקוה שכעבור שנים אחדות יתוקן הכביש הזה אשר אבני הקילומטרים בצדו, הכתובות בתורכית. מעידות שנבנה עוד על ידי התורכים. בינתים אין תקוה זו מקלה עלינו את עמל הדרך.
בשעה 11 לפנה"צ ועוד 190 ק"מ לפנינו עד סלוניקי. החברים עיפים ויגעים, המכונות זוחלות באטיות רבה, הן עושות ל יותר מ-0 ק"מ בשעה. עברנו את קוזני והננו מתקדמים לקראת ורדיה הכביש התורכי-יוני כאילו רוצה לפיס אותנו הוא הולך וטוב. במעלה קסטניה (הערמונים) אנו נעלמים בתוך יערות ערמו. זהו היער הראשון המזדמן לנו בדרכנו. עצרנו את מכונותינו והננו משתטחים בצל הערמונים העבותים. כרתנו ענפים ירוקים ונקשט בהם את המכונות. הכל ירוק הכל שלו. רעננות ויופי נודפים מהיער ואף אנו העיפים נושמים לתוך ריאותינו המאובקות את אויר היער הטוב. החבריה פותחת בשירה וההד עונה לעומתה. לא קלה היא הפרידה מהיער, אבל השעה דוחקת. רעש המכונות נשא בין העצים והד היער מלוהו כרעם בגלגל. אחד הבחורים זורק אבן אל העצים הענפים ומטר ערמוני נשפך עלינו.
בצאתנו את היער הגדול תקף אותנו הגשם הראשון. במשך דקות אחדות ואנו רטובים עד העצמות. המכונות מתחלקות ורוכביהן מחבקים רפש. עברה שעה הגונה של קלוח והגשם נפסק בבת אחת ושמי יון התבהרו. הדרך רצופה אבני שיש לבנות, הגשם שטפן יפה יפה ויחד עם זה גרף את שכבת החצץ הקלה שכסתה את הכביש ועתה אנו זעים במדה הגונה. עשרות פועלים נפוצים משני עברי הכביש ומכינים אבנים קטנות בערמות. אנו שואלים אותם ברמזים הרחוקה סלוניקי? הם מסתכלים בנו בסקרנות רבה ומספרנים לנו ביונית שוטפת דבר מה ארוך. את ספורם לא הבינונו, למרות זה שכמעט ועברנו כבר את כל יון לארכה אבל מתנועותיהם ורמזיהם הוברר לנו שעוד רחוקה סלוניקי מאתנו. הודנו להם על אדיבותם ומרוצתנו נמשכת הלאה. סלוניקי, סליוניקי איך?!
התנועה בדרך מתגברת. אנו פוגשים אוטובוסים ועליהם הכתובת "סלוניקי". הבחורים מתעודדים, נותנים בנזין וקילומטרים נבלעים תחת גלגליהם.
בשש בערב הגענו לסלוניקי. קבוצת צופים של המכבי רוכבי אפנים מחכים לנו. אחדים מהם מהרו העירה להודיע את דבר בואנו. במכוניות מקושטות דגלים ופרחים מופיעות משלחות יהודי סלוניקי לקראתנו. האוטו שלנו טובע בים פרחים וירק. הקהל העברי בגבריו, נשיו וטפיו מקדם את פנינו בברכה. רבים מתנשקים עמנו ועוזרים לנו להכנס לבית המלון.
המלון הוא מהכי גדולים בעיר. התמורה עזה מאד בעינינו, בלילות האחרונים בלמיה ואללסון ישנו שנים שנים במטה ושש מטות בחדר ועתה מכניסים את כל אחד מאתנו לחדר מיוחד. נסיתי להתנגד ליד רחבה זו, אבל בחורי סלוניקי והנרי בג'ה בראשם טוענים פור כבוד דישראל! ואין לסרב כשכבוד ישראל דורש זאת.
ובכן הננו בסלוניקי, זו ירושלים הבלקנית כפי שקרא לה הד"ר יצחק אפשטין בהקדמתו לספר הגדל הלבן של יוסף עוזיאל. בצאתי לדרך שמתי בילקוטי את הספר הזה ואמש דפדפתי בו. הרבה שנויים חלקו בסלוניקי. התאורים היפים על חיי הישוב העברי החפשי שם, הם נחלת העבר. המגדל הלבן עודנו קים והטראמונטאנה (הרוח הצפונית) שהביאה הרבה אסונות על יהודי סלוניקי (על ידי השרפות הגדולות) אף היא עודנה קימת והרבה רוחות אחרות נוספו לה שיחדיו דוחקות הן את רגלי היהודי הסלוניקי. כל אלה הרעו למצב הכלכלי של היהודי, אבל חזקו את התנועה הציונית בקרבו. הנוער הסלוניקי לנו הוא.
הנרי בג'ה זהו הסימפטיה של כלנו. הוא מבין את שפת הרמזים וקורא מעל עיניו את מאויי לבנו. אין הוא סומך על שום איש עמנו הוא כל הזמן. מאכיל אותנו, משקה אותנו ודואג לכל מחסורינו. אף את טרף הדון ז'ואניות שלו אין הוא חוסר מאתנו. החבריה נמצאת אפוא בידים נאמנות העיפות נעלמה כליל והנך פוגש אותם תחת הנהלת בג'ה בכל רחובות סלוניקי.
כאן נכנסנו לתפקידנו, אספות עם, בנקטים ונאומים. הצלמים אורבים לנו בדרכים ואנו עוברים כבני מרום בחדרי החושך שלהם ולמחרת הופענו בעתונות למינה בפוזות ובמקומות שונים .
ראש עירית סלוניקי שמח מאד לקראתנו. ראשי העדה העברית והמכבי הציגו אותנו לפניו וספרו לו על דרכנו הארוכה ומטרתה. מסרנו לו את האלבום מתנת ראש העיריה בתל אביב ושמענו לדבריו היפים ביונית שתורגמו לנו בעברית. את שמחתו הביע ראש העיריה גם בפועל, נתן פקודה לגזבר העיריה לתת לנו חמש מאות אדרכמונים בתור פס מעירית סלוניקי בעד אומץ רוחנו. הודינו לו על נדיבותו הרבה והודענו לו שאת תרומתו הנכבדה אנו מעבירים לקופת המכביה. יש קונה עולמו בשעה אחת. כך הבין ראש עירית סלוניקי לקנות ביום ההוא את לב בוחריו העברים. ליצני העדה בקשו לרשום את המאורע החשוב הזה בספק הקהל, כי עוד לא קרה כדבר הזה שהלוקח התמידי הזה יהיה לפתע פתאום לנותן.
הקונסול הבריטי, זקל בעל צורה נאה קבל אותנו בבת צחוק נעימה. שאל לשלומנו, התענין דרך אגב באיזו מכונות אנו משתמשים ושמח לשמוע שיש ביניהן גם מכונות אנגליות. פעמים אחדות הציע לנו את עזרתו ואף בקש מאתנו לשמור על עצמנו ולהיות זהירים בדרכי מקדוניה הגרועות. תמהונו היה גדול בשמעו מאתנו, כי שלשה עשר אנו במספר, היתכן להרכיב קבוצות ממספר ביש זה?!
השתדלתי להמליץ על מספר עלוב זה, כי נכבד הוא אצלנו בגלל שלשה עשר העיקרים והבר מצוה וכו', אבל את דעתו לא הנחתי. בקרנו במכבי, בועד הקהלה, במערכות עתונים שונים. כלם קבלו את פנינו סבר פנים יפות. הפגישה שערכה לנו ההסתדרות הציונית היתה נהדרה. הא' פלורנטין נאם לפנינו עברית וספרדית.
רווי נחת ומנוחה עזבנו את סלוניקי. קשתה עלינו הפריד המיהודיה היקרים האלה. כמה חביבים וטובים הם יהודי סלוניקי. הם גאים ביהדותם ומחזיקים בה. הנרי בג'ה וחברים אחרים מהמכבי לוו אותנו עד מחוץ לעיר.
בצילום סבי יהודה אנג'ל מסלוניקי