סיכום כללי של כמה ימי רכיבה - איטליה -קובי שמואל

צבעי ההרים באופק מן סגול לבן והפיתולים בגובה משחררים אדרנלין ברמות גבוהות, אויר קריר מצנן את המחשבות , רמת הריכוז מתחדדת ואני גולש אל תוך הסיבובים , הנוף מתחלף במהירות מצבע לצבע אבל, הכל באותו הגוון.

הטיסה לפיראוס יוון הייתה "רגילה ". בין כל האנשים במטוס, אף אחד לא מתאר לעצמו שבעוד פחות משלוש שעות אני אצא רכוב מנמל פיראוס על מכונה מופלאה בשני גלגלים ואתור את הצד המערבי של אירופה, ואבקר בכמה וכמה ארצות, כולל אפריקה, ואחוש את כל עוצמת הטבע במנות גדושות. הגענו לנמל פיראוס, האופנועים כבר חיכו לנו, התלבשנו בחליפות הרכיבה. כל החושים " הרגילים " התחלפו בחושים חדים, מפוקסים וזהירים. לחיצה על הכפתור והמנוע מתעורר.... ולדרך. הכיוון נמל שבפטרה ואז מעבורת לבארי שבדרום אטליה. קצת סידורים מנהליים באתונה, כולל לינה וארוחת ערב . בבוקר אנחנו בנמל ואז חמש עשרה שעות הפלגה לאטליה (טוב אין מה לעשות). ההפלגה יחסית היתה נוחה. נוף מדהים בחלק מהזמן , פגישה עם זוג אופנוענים, מחליפים מידע, סיפורים חזרו מטיול ביוון לביתם שברומא הרי....כל הדרכים מובילות לרומא . אנחנו מגיעים ויוצאים מהמעבורת, שמש שטופת אור הרגשה נפלאה הנה אנחנו באטליה והמסע, עדיין לא החל . הכיוון הוא דרום אטליה לכיוון צפון. אני מרגיש את הדרום בכל פראותו, הצבע החום הבהיר, ההרים והשדות הפתוחים. אני שם את עיני למד הטמפרטורה, 39 מעלות. חם, יבש, צבע הצמחייה והעצים סוג של ירוק בהיר שרואים בברור שצורך המים הכרחי לאזור . אנחנו בנסיעה רגילה בינתיים בכבישים מהירים. מרחוק, מרבדי קוביות בצבעי אדמה מכסות את השטח ונקודות אדומות של רעפים במקבצים ,ממש כמו טיסה נמוכה . אנחנו עוברים בעיירות קטנות וצפופות אך מלאות צבעים. בכיכר העיירה עומד פסל של אדם שכל גבורתו היא זכייה במדליה של זהב בשנות השישים- מדהים!!!. זקני העיירה יושבים, ואני מרגיש את מבטם עליי כיצור לא מובן עם החליפה והמכשירים, משהו כמו "חזרה לעתיד". חנות ירקות קטנה שלדעתי הירקות בה נקטפו עוד באותו הבוקר. אין לחץ והזמן לדעתי משחק תפקיד קטן בחיים הגדולים. תוחלת החיים כנראה "200" שנה או משהו כזה . אנחנו ממשיכים להצפין לאזור שנקרא "קמפו איפרטורה". אזור גבוה שסביב לו ועד לאופק הרים גבוהים. צבעי ההרים באופק מן סגול לבן והפיתולים בגובה משחררים אדרנלין ברמות גבוהות, אויר קריר מצנן את המחשבות , רמת הריכוז מתחדדת ואני גולש אל תוך הסיבובים , הנוף מתחלף במהירות מצבע לצבע אבל, הכל באותו הגוון .

הגענו לעיר שנקראת "לאקווילה" כ-110 ק"מ מערבית לרומא. העיר ספגה רעידת אדמה לפני שנתיים לערך כ- 250 אבדות בנפש . אנחנו לא עוצרים ונכנסים לאזור טוסקנה, הנוף מתחלף בירוק חזק שורות שורות של כרמים, בתים קטנים ומרבדים אין סופיים של ירוק באלף גוונים , פיתולי הכבישים המהירים מסיבוב לסיבוב, ממש כמו דפדוף באלבום גלויות .

פירנצה - כבר בפאתי העיר מרגישים את האווירה. תצפית מדהימה על העיר ,המגדלים, הצריחים וגגות הרעפים. אנחנו גולשים אל תוך הסימטאות הקטנות , שפע של צבעים מקשטים את הבתים , חניה לאופנוע , הליכה לתוך הרחובות בעיר העתיקה , חוצים גשר שנקרא פונטבקיו - גשר עתיק שנבנה במאה ה - 14 המחבר את שני צידי העיר . אנחנו ממשיכים לתוך הכיכר הגדולה, שפע של פסלים העשויים שיש ומעוצבים במיטב האנטומיה של הגוף , פופרציות מדהימות . שמות גדולים של אמנים: דה וינצי , רפאל, מיכל אנג'לוץ מרגישים עדין את רוחם מסתובבת ואופפת את העיר כולה . קצת היסטוריה: רכבנו לאזור שנקרא סניו אשר נמצא על גבעה די גדולה המשקיפה לכפרים קטנים. במלחמת העולם השנייה לחמו באזור מהצד האחד הבריטים, הפולנים והבריגאדה היהודית ,ומהצד השני הגרמנים . לאחר חיפושים בלתי פושרים מצד דורון, הגענו למיקום המדויק שבו ארעה הלחימה ובה ישבו לוחמי הבריגאדה. לימים, לוחמים אלה היוו הגרעין להקמת חיל התותחנים הישראלי בצה"ל. הסיפור המרגש לקח אותי לפיסת היסטוריה שבה חיילים יהודים לחמו בעוז מול מכונת המלחמה הנאצית , ובה בעת שיהודים נטבחו כמה מאות קילומטרים מזירת הלחימה . עוד ניגע בהמשך לפרטים על אותו הקרב . אנחנו ממשיכים צפונה לכיוון גבול איטליה שוויץ. באופק, רצועת הרים – האלפים. אנו מטפסים בכבישים קטנים ותלולים . שיירות של אופנועים מטפסים במעלה הכביש . אנו מגיעים לנקודה הגבוהה ביותר 2751 מטר , טמפרטורה במד האופנוע מראה 5 מעלות , דוכנים של נקניקיות חמות ומוכר חביב צועק בעברית , כרוב , חרדל , ולחם ..... נותן ביס בלחמניה עסיסית וחושב שהכי בסיסי והכי פשוט, תמיד ינצח .

צילומים בגלריה - מהים התיכון לאטלנטי 2010