מרוקו וחזרה לתוך ספרד

עשרות דוכני אוכל מכל הסוגים שקיימים שם רק בערב, במשך היום לא ברור לאן הם נעלמים, מאות דוכני מיצים ותה, עשרות דוכני פיצוחים ועוד מוכרי סידקית, מגלי עתידות, פותחים ופותחות בקלפים..

שלום לכולם,

אחנו נימצאים בבירתה המפתיעה ביופיה של ספרד, מדריד.

לקח לי כמה ימים להתרחק מההלם המרוקאי כדי להעלות על הכתב רק מעט מן הרושם העז שהשאירה בי המדינה הצפונית מערבית ביותר של אפריקה. החוויה המרוקאית שלנו החלה ב"חילופי מהלומות" קלים עם משטרת הגבולות המרוקאית שקשה היה לה לקבל שני ישראלים על אופנועים נכנסים לממלכה. חצינו את מיצר גיברלטר מספר פעמים עד שלבסוף מצאנו דרך ביניים כדי לערוך מסע של 10 ימים מופלאים ועשירי חוויות במרוקו.

ארץ צבעונית מאוד, תרתי משמע, משפשואן הכחולה והמהממת, דרך פאז, עיר 9400 הסימטאות(רק במדינה) ואחת העתיקות בעולם בכלל, דרך מקנס הירוקה (הצבע האיסלמי) ועד למרקש האדומה והסואנת כמו סיפורי אלדין ועלי באבא גם יחד ועוד יותר מכך. קזבלנקה הלבנה עם בתים אירופאים בסגנון אר דקו (כמו קולנוע מוגרבי של פעם בתל אביב). סהרה עם דיונות של מאות מטרים, בסיני לא ראינו כאלה. הרי האטלס הקרחים והקודרים או מכוסים ביערות של ארז מתנשאים לגבהים של 3000 ו 4000 מטרים ובתוכם קניונים ניפלאים עם קסבות אדמדמות וחורשות של דקלים, מדבר עם נהרות ושטפונות של עשרות ומאות ק"מ המשקים עשרות אלפי עצי תמר המניבים תמרים כמו גשם ונמכרים בשוק תמרים של שעתיים בבוקר. מרוקו המלאה בברברים (ב' סגולה ולא קמוצה!!) וכמובן בעבר יהודי מפואר של 2000 שנים והרבה מאוד כבוד ואהדה ליהודים על ידי המקומיים, עד היום. בכל מקום תרבות עשירה, מוסיקה, חפצי אומנות ובעיקר אנשים ניפלאים שמסתפקים במועט מאוד ומוכנים לעשות הכל למענך אם תתן להם 2 דירהם ( ש"ח אחד). התה הכי טעים שאי פעם שתיתי - מתוק כמו 4 כפיות סוכר עם צרור ענק של נענע שלא ברור איך נכנס לתוך הכוס ועל זה מיים רותחים והעונג שמיימי. מדינה פשוטה אך מסודרת, שוטרים בכל פינה, יש בעל בית במקום, מאוד מנומסים ושקטים, יוצאים מעורם לעזור, שילוט נפלא בדרכים - יש לנו מה ללמוד וממי. בכיכרות שבשערי הערים ההתרחשויות חוצות כל דימיון ובמיוחד בכיכר ג'מע אל פאנה במרקש - כיכר בגודל 5 כיכרות רבין ואלי יותר עם עשרות דוכני אוכל מכל הסוגים שקיימים שם רק בערב, במשך היום לא ברור לאן הם נעלמים, מאות דוכני מיצים ותה, עשרות דוכני פיצוחים ועוד מוכרי סידקית, מגלי עתידות, פותחים ופותחות בקלפים, ציירות של חינה על כל איבר שתרצי בגוף, קוסמים ומכשפים עם תנשמות קשורות ברגליהן ועוד מיני שורשים ומרקחות והם מוכנים בכל רגע להביא אליך או אל מי שתבקש את השטן בכבודו ובעצמו, מפחידים ממש אפילו יותר מאלו המרקידים קוברות שחורות לצלילי החליל. קבוצות של מתופפים וזמרים ולהטוטנים ומספרי סיפורים לגברים ומספרות סיפורים לנשים ומעל כולם משקיף מסגד אל כותוביה מגובה של 70 מטרים, מחזה מדהים.

האמנות האיסלמית ניכרת בכל מקום ושיאה הוא במסגד הגבוה בעולם שנבנה זה עתה בקזבלנקה - מסגד חסן השני.

תקצר היריעה לתאר את מרוקו דרך מיכתב אחד ועוד כמה תמונות, ארץ מהממת ביופיה ויפי אנשיה.

לאחר 10 ימים שבנו לאירופה והמשכנו לכיוון גרנדה, (לארמון אלהמברה אין כרטיסים יום אחד ולמחרת יש שביתה - אירופה של תחילת המאה ה21, סובלת גם היא מקשיי הכלכלה העולמית והשמאל הסוציאליסטי מוחה בצעדים בשטח) טולדו עם עברה היהודי ויופיה הטבעי יושבת על נהר הטאז'ו והגענו למדריד אתמול. לאחר יומיים במדריד פנינו מזרחה ורכבנו דרך סרגוסה באזור ספק צחיח ספק מידברי, זרוע במאות טורבינות רוח (גם בזה יש לנו מה ללמוד..) לעבר ברצלונה על חוף הים התיכון. מה שבולט מאוד במדריד בולט עשרת מונים בברצלונה - אלפים של כלים דו גלגליים ברחובות, אזור בקדמת הממתינים לרמזור המיועד לדו"ג ולא מחייב אותנו לעמוד בין טורי הרכב, זכות לדו"ג לנוע בנתיב תח"צ וחניה בשפע המיועדת לדו"ג ביחד עם אכיפה מחמירה לחניה לא חוקית - רק תנסה לחנות במקום שאסור ותגיע משאית עם מנוף שתרים את הכלי שלך ותעביר אותו ל"מיקלט לנשים מוכות". כך נכון להתיחס לדו"ג - הגזר עם המקל בצידו... אנחנו נשהה ב'ברסה' כמה ימים עם בנות הזוג ואז נלחך את חופי הים התיכון לכל אורכם עד לפיראוס ומשם הביתה... דורון וקובי רוכבים בחזרה מהאטלנטי לתיכון