כבשנו היום את הנקודה הצפונית באירופה, התחלנו להדרים

כבשנו היום את הנקודה הצפונית באירופה

הכף הצפוני בידינו. בסיוע נמרץ של אבי ודבורה כרמון כבשנו היום את הנקודה הצפונית באירופה. ברוח סוערת מאוד, כזו שמפילה אופנוע החונה על רגלית צד (לא שלנו) על צידו, הגענו בקור של 4 מעלות אל הגלובוס המפורסם המסמל את 'מלכודת התיירים' הזו שנקראת NordKappe. הנוף צפוני, קר, מנוקד בכתמי שלג, איילי צפון, בקתות צבעוניות על חופי אגמים ופיורדים סוערי מיים. הלב חם ומתרגש להיות ביחד עם חברים במקום הזה. לכאן הגיעו היום, ביום הארוך בשנה, רוכבי אופניים, קרוונים, מאות אופנועים ואפילו רצים (על שתי רגליים עם נעלי ספורט) שרצים כבר 64 יום מברי באיטליה עד לכאן במסגרת ארוע "חוצה אירופה" בריצה. מקום מוטרף שמושך פעילויות משוגעות, הרבה התרגשות, עשרות צילומים ועוד. לאחר סרט על 3 מסכים וגלויות הביתה עם חותמת מבית הדואר המקומי התחלנו להדרים ודי מהר הטמפרטורה עלתה מ 4 מעלות ל 9 מעלות לוהטות, "חום" כזה לא חווינו קובי ואני כבר למעלה משבוע ימים, חגיגה של ממש. מתחיל להיות קצת מוזר כי כאן אין לילה...

"הדרך האטלנטית" ו"דרך הטרולים"

לאורך חופי נורבגיה, הפיורדים שלא נגמרים, אגמים, קרחונים, הרים וים, מעבורות וגשרים ומנהרות ללא סוף, כאלו באורך של 150 מ´ וגם מעל 7 ק"מ, הרבה פגישות עם אופנוענים לאורך הדרך, ערב טוב לכם חברים, מנורבגיה, ארץ השמש הנצחית...רק בקיץ..

ארבעתנו, אבי ודבורה כרמון על אדוונצ'ר אדום חדש ומאובזר, קובי על "דקר" מפתיע בשרידותו ואני על GS רגיל ואפור חוגגים לילה אחר לילה בשמש של חצות. אנחנו מתגלגלים דרומה בקצב של בין 500 ל350 ק"מ ליום לאורך חופי נורבגיה, הפיורדים שלא נגמרים, אגמים, קרחונים, הרים וים, מעבורות וגשרים ומנהרות ללא סוף, כאלו באורך של 150 מ' וגם מעל 7 ק"מ, הרבה פגישות עם אופנוענים לאורך הדרך, רובם נוהרים צפונה לעבר המקומות שאנחנו כבר ביקרנו. הנופים לא נגמרים, כל מנהרה מוציאה אותנו לנוף חדש, כל פסגה מגלה פיורד חדש, היופי לא נגמר כאן. יש כאן אפשרויות רבות לטיולי מועדון ...קצת בעיה עם מרשלים... אבל אני מעריך שיימצא פתרון לסוגיה. עברנו את הצפון הרחוק, הערים נרוויק ובודה, איי לופוטן, דרך 17, (החוף) ואנחנו מתגלגלים על דרך 17 הנפלאה לעבר טרונדהיים ומרכז נורבגיה עם "הדרך האטלנטית" ו"דרך הטרולים". מצפה לנו מזג אויר מצוין בימים הקרובים, פרס לנחישות שגילינו קובי ואני ברוסיה הקרה והרטובה.

ערב טוב חברים, ערב אחרון בנורווגיה

מתחילים להדרים, יש כבר שעה או שתיים של חושך בלילה. אני נמצא מדרום לעיר ברגן לאחר טיפוס מייגע משהו ל"דוכן המטיף", מזג האוויר מאפשר כבר רחצה בים, כלומר בפיורדים, מדוזות איין. מאז הדיווח האחרון הספקנו, הכרמונים, קובי ואני לטפס את מעלה הטרולים המפותל ואימתני, (מעלה עקרבים לא נופל ממנו) עמדנו על פרוש המילה 'טרול' ובהסבר שקיבלנו לא הוזכרו הטרולים הידועים של הפורום משום מה. גלשנו אל פיורד גייניגר הצר והיפה וטיפסנו בדרך לא סלולה במעלה הר הדניסלבה (קצת טיול שבילים) בין פסגות של שלג ואגמים קפואים עדיין. לאחר מכן נפרדנו, קובי לאוסלו למנוחה ואני לברגן, טפול באופנוע, עולה כמו בארץ, ומחר אני מתכנן לקחת מעבורת מנורווגיה לדנמרק ומשם להמבורג בגרמניה לביקור קצר ויקר בחנות טוראטק, בהמשך ניפגש קובי ששט הלילה מאוסלו לקופנהגן, ואני במעבר לאוסטריה ומשם נשוב יחד לארץ.

דורון וקובי רוכבים "מהים השחור לים הלבן", כבר בדרך חזרה

אני נמצא כעת בבריסל בביקור מאוד אישי, קובי כבר בפראג לאחר טיפול באופנוע בברלין ההתייחסות של רוכבים אל רוכבים בכל מקום בו עברנו היא החוויה בין החזקות ביותר במסע הזה.

אני נמצא כעת בבריסל בביקור מאוד אישי, קובי כבר בפראג לאחר טיפול באופנוע בברלין. חציתי שלשום ואתמול את דנמרק וגרמניה. בדנמרק זכיתי לאירוח ביתי של רוכב על סוזוקי משנת 80, רץ על הכביש באופן מדהים. ההתייחסות של רוכבים אל רוכבים בכל מקום בו עברנו היא החוויה בין החזקות ביותר במסע הזה. איש לא מתייחס, האחד לשני, בין נהגי המכוניות, אין רוכב אופנוע שעובר על פני רוכב אחר, גם באוטובאן ולא מניף את ידו לשלום וכשנפגשים תמיד מדברים, מחליפים מידע, כרטיסי ביקור, טיפים, מזמינים לארוחה, שתיה, לינה או סיגריה. אני מאחל לעצמי כי תיפול לידי ההזדמנות להעניק לרוכבים זרים המבקרים בארץ יחס דומה.

אני מאחל הצלחה ליוזמת המועדון השנה בדימונה. הצטערתי לקרוא על סיפור התאונה בצומת פרדיס, אני מאמין לתיאור המקרה על ידי אחד הכותבים ועם זאת קשה להאמין, קשה לקבל. לדעתי, חשוב ללמוד על פרטי המקרה ולהחליט לעשות דבר בעניין.

מחר אני יוצא לכיוון וינה, קצת מעל 1000 ק"מ לביקור אישי נוסף ולאחר מכן ניפגש יחד שוב בבודפשט כדי לעבור את רומניה, בולגריה, תורכיה בדרך הביתה.

ייתכן ונתראה מוקדם משהיה צפוי. מתגעגעים הביתה, שנינו.

אנחנו שוב על המפה. לאחר סיור בכמה מארצות מרכז אירופה, חלק באופן אישי וחלק ביחד חצינו הערב את הדנובה מרומניה לבולגריה על גבי מעבורת כל כך לא נורווגית, פשוט דוברה הנדחפת על ידי סירת גרר חזקה כמו של הנתבים בנמל. בשבוע האחרון הסתובבנו בדנמרק, גרמניה, בלגיה, צ'כיה, אוסטריה, סלובקיה, הונגריה.

בבודפשט נפגשנו מחדש קובי ואני והמשכנו לרומניה. רומניה יפיפייה ומיוחדת. נשתמר בה הטעם של פעם ויש אזורים שבהם ממש עמד הזמן מלכת כבר יותר ממאה שנים. מדינה של כנסיות מעץ, מנזרים מצוירים, הרים, חקלאים, הרבה ירוק. חוויה מיוחדת הייתה לנו בביקור בבית עלמין מיוחד במינו שהופך את האבל לשמחה ולאופטימיות, מעשה ידיו של הכומר המקומי, פשוט מדהים ויחיד מסוגו. הבוקר טיפסנו את מעבר הטרנספגרש המדהים החוצה את רכס הקרפטים בגובה של מעל 2800 מטר, שהוא חוויה אופנוענית מהמדרגה הראשונה. הגענו לבוקרשט בחום של מעל 30 מעלות ולא ויתרנו, למרות פקקי התנועה האדירים, על אחד הקבבים היותר טעימים שאני טעמתי, אצל "הגיבן". מחר נעבור את בולגריה דרך מרכזה לכיוון תורכיה, הריח של הבית מתחזק ואנחנו מחישים את סיבובי המנוע. אני מעריך כי עד סוף יולי נגיע לארץ נוכל לשתף אתכם בהרחבה בתלאות ונפלאות המסע הזה.

אנחנו נמצאים בתורכיה, בפמוקלה, מקום שהתפרסם בזכות מעיינות המים הרעילים שיצרו במשך השנים משקעים של סיד על דפנות ההר מעל העיירה.

עצרנו כאן בדרך לנמל טשוז'ו ממנו נצא לקפריסין כבר ביום שני הקרוב בלילה, ככל הנראה. בכך, בעצם מגיע המסע לסיומו המוצלח. ביומיים האחרונים חצינו את בולגריה ביום אחד בחלק המערבי שלה, לא מעניין במיוחד לאחר כל מה שכבר ראינו במהלך המסע. עברנו את הגבול לתורכיה במעבר אדירנה ומיד התיישבנו במרכז העיר לסעודת מלכים תורכית שכמוה אין בשום מקום אחר באירופה. אכן, קולינרית, תורכיה היא מס' 1 ואולי לא רק קולינרית. אתמול ביקרנו באתרי הקרבות של מלחמת העולם הראשונה בגליפולי, נכנסנו לחצי האי גליפולי השוכן בכניסה למצריי הדרדנלים , ביקרנו בבית הקברות הצבאי , המערכה הקשה שהייתה שם גבתה מחיר יקר מאוד של מאות אלפי חיילים משני הצדדים , לצד בית הקברות באותיות שיש נכתב נאום קצר של מוסטפא כמאל אטאטורק שהיה מפקד על הכוחות הטורקיים , הוא כתב את המילים המפורסמות שהגיעו לאימהות של אויביו:

"הגיבורים האלו שהוקז דמם וקיפחו את חייהם - נמצאים עכשיו כאן, שוכבים באדמה של מדינה ידידותית.

לכן, נוחו בשלום.

בשבילנו, אין הבדל בין ה - "ג'ונים" לבין ה-"מהמטים", הם שוכבים אחד לצד השני, כאן, בארץ שלנו.

אתן, האימהות ששלחתן את הבנים שלכם ממדינות רחוקות – תנגבו את דמעותיכם, הבנים שלכן שוכבים בחיקנו בשלווה.

אחרי שבניכם קיפחו את חייהם על האדמה הזו, הם נהפכנו להיות גם בנינו שלנו",

ביקור מאוד מרגש באזור שבו התמודד סר וינסטון צ'רצ'יל שר הימייה הבריטי עם כוחות מאוסטרליה וניו זילנד וצרפת כנגד המגנים התורכים על מיצרי הדרדנלים - השער לבירת העולם המזרחי, איסטנבול. יד המגנים על מולדתם, התורכים הייתה על העליונה בעיקר בזכות מנהיגות יוצאת דופן שגילה קצין צעיר, סא"ל מוסטפה כאמל שלימים התפרסם כאתא תורק. (האבא של התורכים) גבורתו ומנהיגותו הופגנו במקום שנקרא עד היום מפרץ אנז"ק, שם מוכר לרבים מאתנו בעקבות פסק זמן ורגועים שערכנו לאתרי קרבות ממלה"ע הראשונה בדרום.

חצינו את מיצר דרדנלים על מעבורת וכך השארנו את אירופה מאחורינו ונחתנו באסיה. עצרנו במלון על חוף הים התיכון ללינה והיום חלפנו על יד איזמיר בחום בלתי נסבל שהגיע עד 39 מעלות. ממש מרגישים כבר את המזרח התיכון שלנו קרוב מאי פעם.

אם הכל ילך למישרין, אין סיבה שלא כך יהיה, נפליג ביום רביעי מקפריסין לחיפה ונרד על חומוס בעיר התחתית לכבוד סיום המסע לפני שנדהר דרומה לחבק את יקירינו.

מתגעגעים ומצפים לפגוש את כולכם

דורון וקובי "רוכבים מהים השחור לים הלבן"