יצאנו לדרך וממשיכים לאורך הגבול העיראקי -איראני

נגיעה בקפריסין והמשך המסע ...

בעצם התחלנו את המסע הבוקר לאחר התלאות של חיפה קפריסין-היוונית- התורכית ותורכיה הצטערנו כל כך על התאונה ביוון לכמה מהחברים, אנחנו די בהלם מן הידיעה, כרגע נודע לנו מאחר ורק היום התאפשר לנו לפתוח אינטרנט מאז שיצאנו מהארץ, אנו יכולים לתאר לעצמנו את עגמת הנפש והכאב של מי שנפגע גם של מי שלא. קובי ואני כעת במערה/מלון נפלאה בגרמה אשר בקפדוקיה, תורכיה. בעצם התחלנו את המסע הבוקר לאחר התלאות של חיפה קפריסין-היוונית- התורכית ותורכיה. מעברי הגבול, המעבורות, כאב ראש לא קטן במשך יומיים תמימים. אבל כבר מאחורינו.

נקודת האור הגדולה, המפגש עם דורוס ואליאס, שני רוכבי ורדרו קפריסאים שסייעו לנו בנמל לימסול וארחו אותנו לארוחת דגים נפלאה על חוף הים התיכון. קשר זה נוצר בזכות נמרוד רחמימוב, אף הוא רוכב ורדרו שרוכב עם ערן רגב וז'ק סודאי למפגש הורדרו השנתי בתורכיה. כך יצא שבלינו 5 חברים ביחד במשך יומיים וחצי, כל קבוצה בדרכה ליעד שלה. הבוקר נפרדנו בטסוג'ו, הם מערבה ואנחנו מזרחה לאורך החוף עד למרסין ומשם עלינו צפונה לעבר קפדוקיה, אליה הגענו כשעה לפני שקיעה וכל העמק נפרש לפנינו מואר באור נפלא של שמש שוקעת, לא ישכח. הרכיבה עם קובי מצוינת, האוכל הטורקי טעים מאוד, הכבישים לא עמוסים, הקור מקפיא עצמות כאשר עולים לגובה, השלג עוד מונח על ההרים מסביב, הנופים ענקיים ויפים, הכל נראה מצוין.

אבי ודבורה, אייל וזהר, חיממתם את ליבנו בפרידה. תודה לכל המברכים. אליקו, ריגשת את החברים בטלפונים שעשית לפני היציאה. תודה

בהצלחה לברצלונה הערב....או למנצ'סטר...

קובי ואני אחרי יום קשה, מעל 500 ק"מ לאורך הגבול העירקי והאירני, נמצאים כרגע מתחת להר אררט. יש לנו פגישה מחר בבוקר עם נוח. עברנו היום מעבר מושלג קלות בגובה של 2640 מ', סמוך מאוד לגבול האירני. הבוקר חלפנו מעל נהר החידקל ואתמול מעל לנהר הפרת. הרבה תיקוני כביש הופכים את הרכיבה למאובקת/בוצית/מסוכנת לעיתים אבל ברוך השם.. אנחנו הולכים ומתקרבים לצפון תורכיה ולים השחור אותו נחצה בעוד מספר ימים.

התופעה שחוזרת על עצמה בכל מקום מחדש, אחוות אופנוענים, אנחנו מקבלים אירוח, קפה, ארוחות ואפילו ליווי של קרוב ל 100 ק"מ, כמו היום אחר הצהריים.

עברנו עד כה כ 3,000 ק"מ, כמעט על פי התכנית,

היום המשכנו לעלות צפונה בדרכים מדהימות בין נהרות שוצפים וקניוני ענק בדרכים שבורות ומאובקות, לא פחות מטיול שבילים ישראלי אופייני. אנחנו והאופנועים נראים כמו גוש בוץ אחד גדול, הכל נראה מיוחד, עוצמתי וגם קשה.

אנחנו נמצאים באזור הקצ'קר בצפון מזרח תורכיה. עברנו עד כה כ 3,000 ק"מ, כמעט על פי התכנית, למרות כמה תקלות צפויות ובלתי צפויות. הנופים כאן, במזרחה של תורכיה לאורך גבולות סוריה, עירק, אירן, ארמניה מדהימים, עוצמתיים ומעוררים הרבה כבוד לטבע וענווה אנושית אל מול הסובב אותנו. הגילוי היפה ביותר שלנו היו האנשים, פשוטים, טובים, נדיבים, מכניסי אורחים, אמינים בכל קנה מידה אפשרי. חוויה אנושית מן המדרגה הראשונה.

לאחר הנחיתה בחופי תורכיה לפני כ 8 ימים, נפרדנו מז'ק סודאי וחבורתו ועלינו צפונה לעבר קפדוקיה שקיבלה אותנו בשמש שוקעת ומראות מופלאים. יומיים בילינו באזור על כל פינותיו ויצאנו דרומה דרך מעברי הרים קרים מאוד לעבר קרמנמרש ללקק גלידה בעלת מוניטין עולמי, משם חצינו את נהר הפרת ולאחר עוד יום, אחרי שביקרנו במקום הולדתו של אברהם בשנליאורפה חצינו גם את החידקל בעיר דיירבקר המוקפת חומה שגדולה ממנה רק החומה הסינית.

שם זכינו לארוח של פטי, אופנוען שפגשנו בדרך. מדיירבקר המשכנו צפונה לאורך אגם ואן כדי לפגוש את נוח או לפחות את התיבה שלו סמוך להר אררט המתנשא מעל תורכיה כולה לגובה של יותר מ 5300 מ'. ביקרנו בארמון איסק (יצחק) פשה הלקוח ממש מסיפורי אלף לילה ולילה.

המשכנו צפונה לעבר העיר קרס וביקרנו בבירה הארמנית העתיקה והמכושפת - אני. עיר שהייתה לפני 1000 שנים גדולה יותר מקונסטנטינופול (איסטנבול של היום).

היום המשכנו לעלות צפונה בדרכים מדהימות בין נהרות שוצפים וקניוני ענק בדרכים שבורות ומאובקות, לא פחות מטיול שבילים ישראלי אופייני. אנחנו והאופנועים נראים כמו גוש בוץ אחד גדול, אחד הגשמים שנפגוש בדרך ישטוף מן הסתם חלק מהאבק ויעלה עלינו בוץ חדש. הכל נראה מיוחד, עוצמתי וגם קשה. האוכל כאן בתורכיה טעים באופן מופלא ובמיוחד הקינוחים למיניהם. כמובן ששותים עשרות כוסות צ'אי ביום ומסתדרים מצוין למרות שאיש לא מדבר כאן אנגלית. מחר או מחרתיים נחצה את הים השחור לעבר רוסיה. בזאת תם הפרק התורכי, מדינה ענקית בעלת אלף פנים ששווה לבקר בה שוב ושוב.

דורון וקובי רוכבים מהים השחור לים הלבן